יא, ג

התפעלות האהבה או היראה בלבושים פרטים בהתפשטות המדות לדבר הנאהב או דבר הנורא כו' וד"ל. וכך הוא ענין שלוחי האור מהארת כח השכל הבאים ונמשכים מן המוח ללב ע"י גידים הדקי' כנ"ל שהן כאיש שליח נבדל במהות בפ"ע רק שמודיע לחבירו מדבר הטוב כנ"ל. כך הוא ענין הפלגת ידיעת הטוב שבדבר מה שמודיע השכל למדות שבלב שיתפשטו שם ע"י גידי' הנ"ל. שאינו אלא כמו שמורה מקום להיכן יתפשטו המדות שבלב ע"פ הוראת ידיעה זו מן השכל שבמוח דוקא שדבר זה ראוי לאהוב ובאופן כך וכך ולא באופן אחר היפוכו כנ"ל בענין הלבושים שעושה השכל למדות שיתלבשו בדבר מה באופנים פרטים. ואין זה רק כמו שיגזור איש על רעהו שילך כך ולא כך כנ"ל. (וכמו שיגזור המוח על תנועות היד ורגל והן נשמעים מיד לרצונו בלי נטיי' ימין ושמאל ע"י גידי המוח שמתפשטים שם כו'):

(טו) ונמצא מובן שאע"פ שהשכל והמדות נפרדים הן במהותם בלתי יש יחוס וערך ביניהם כלל מ"מ מתאחד השכל במדות והמדות שבלב נגררים ונמשכים אחר הוראת ציור השכל בלי נטיית ימין ושמאל כלל. הגם שיוכלו לעשות כפי טבעם היפוך הסכם השכל. ואמנם הוראת השכל במדות שבלב בא בדרך נבדל מהם לגמרי רק כדמיון ידיעה לבד שמודיע ומורה להם מקום להיכן יתפשטו כדמיון הודעת השליח כנ"ל ולא שיש חבור וקשר למדות עם השכל שנוכל לומר שהשכל מוליד את המדות שבלב כו'. והדמיון היותר אמיתי הוא שנק' שהשכל הוא בחי' מעבר למדות שבלב שע"י דוקא יתפשטו לכל מקום שיחייב השכל שבמוח וכל מה שיתפשטו המדות לכל דבר מה היינו רק ע"י העברת כח השכל שבמוח שהוא דוקא המעביר ומוליך אותם לכל מקום שיחפוץ יטה את הלב (כחומר ביד היוצר) שלכל צורה שיחפוץ יצייר הכל מגוף החומר עצמו כנ"ל במשל המח' בדבור שכפי רצון המח' והשכל כך יצייר אופן צרופי אותיות הדבור בלי תוס' ומגרעת כלל אע"פ שמהות הבל קול הדבור נבדל ומרוחק מן מהות השכל ומח' שבמוח כו'. (אך עדיין אינו מובן מאין יש כח לשכל שבמוח להיות שליט על הלב להטותו לכל ציור ואופן שירצה ויסכים השכל שלא יעשה היפוכו כלל מאחר שנבדל השכל בריחוק הערך כנ"ל). והגם שיש ממוצעים שנק' שלוחים כעורקים וגידים שבמוח שמתפשטים בלב וכמו"כ מאותיות המח' בא ע"י גידים דקים בהבל הלב דרך הגרון שעי"ז יכריח לדבור לדבר ברצון המח' כו' היא גופא קשיא מאין יש כח זה לממוצעים הללו לשלוט במדות שבלב כו'. אך שרש הענין הוא דעיקר מהות המדות הטבעיי' בלב הוא בחי' חי שבמדבר שנק' נה"ב כמדות דבהמה ממש ובחי' כח השכל שבמוח הוא בחי' אדם בחי' מדבר שנק' נפש המדברת רוח ממללא כידוע. ע"כ יש כח השליטה וממשלה לכח השכל שבמוח ע"י הגידים במדות שבלב להטותם לכל אשר יחפוץ כו' כמו שיש שליטה וממשלה לאדם על הבהמה להטותה לכל אשר ירצה שזהו בא בכח טבע האדם להיות מושל ורודה על הבהמה כו', כך הוא ענין ממשלת כח השכל שבמוח על המדות הטבעיי' שבלב. אך זהו בזקן דוקא (כמשי"ת):