קא, ב

בנפשו רוב זכות וצדק להצדיק א"ע ביתר עז שיקטין העון וחטא שעליו בעיניו מאד עד שלא יראה אותו לחוב כלל כי מפני אהבתו א"ע מטה כח שכלו הכל לזכות עד שאינו רואה חוב כלל בנפשו כו'. וכך הוא בענין השוחד שיעור עיני חכמים להטעות א"ע עד שאינו רואה את החוב כלל וכלל וזהו מצד טובו וחסדו שברצון שהוא הגובר על עין השכל להטעותו מן הקצה לקצה ממש לעשות מרע טוב כו'. ומזה מוכרח לומר שיש כח במדות שברצון למעלה ממדות שבחכ' שע"כ השוחד יעור עיני חכמים ג"כ כנ"ל וד"ל:

(יח) אך הנה לפ"ז עדיין אין זה נק' היפוך הדין לזכות באמת כלל שהרי שכל המטה כלפי דין וחוב במקומו ותקפו עומד רק שמצד הרצון לטוב וחסד אינו רואה אותו לחוב כלל כנ"ל וא"כ איך יובן מזה למעלה בענין התחלקות חו"ג שבחכ' שיש בכח הרצון העליון שהוא בחי' אור הכתר להגביר החסד על הדין להפוך אותו לחסד ממש וכמו שאנו אומרים יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך כו' הרי מחמת כח הרצון העליון הוא שגובר על טענה של מדה"ד וכעס להפכו לחסד ורחמים (כמו בקי"ס שטענה מדה"ד מה נשתנו אלו מאלו כו' והפך כח החסד לכח הדין לפי שרצה ה' בעמלו כו' ואיך נצח למדה"ד להפכו לחסד אחר שיש לו מקור בשכל וחכ') (ובמ"א מבואר בענין העונ' איש"ר מברך בכל כחו שקורעים לו גז"ד של שבעים שנה (שבת קיט, ב) לפי שמגביר כח החסד שהוא בבחי' רצון של חסד על כח הדין שבכחו וזהו ענין לאגברא ימינא על שמאלא כו' וזהו ענין ד' שנכנסו לפרדס להמתיק כח הדין בהתגברות אור החסד שבכתר עליון כו' שעי"ז ממילא נחלש כח הדין שבחכ' כו' וזהו ענין יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך כו' כמשי"ת) ואמנם הענין הוא שיש בזה ב' אופנים הא' כאשר יש ב' מיני שכליים א' מטה כלפי חסד והב' מטה כלפי דין והרצון מכריע דוקא כמו שכל של דין או של חסד אין זה הכרעת השכל לשכל ולא נצח והיפך זה לזה כלל ע"ד דוגמא ויכוח בב' שרים במשפט מב' דייני המלך זה גוזר שכלו לזכות וזה לחוב והמה יביאו המשפט לפני המלך והוא מכריע כא' מהם זהו הכרעת רצון המלך שרוצה לחסד או לדין וגם אם יכריע זה מצד שכלו שמטה כלפי חסד יותר עדיין לא נהפך השכל של דין כלל (וכמו בענין קללה דבלעם שא' (דברים כג, ו) ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם מצד חפצו בחס' וטוב לישראל ונמצא שאין זה היפוך בשכל עצמו כי השכל והטעם שמטה כלפי דין הוא שכל וטעם אחר ובמקומו ותקפו עומד כמו בראשונה ולא נחלש כחו כלל וכן להיפוך כשיכריע הרצון לדין היפוך החסד לא נהפך שכל וטעם של חסד כלל) ואמנם אופן הב' הוא הטיית והיפוך הדין לזכות והזכות לחוב שיכולים להתהפך מן הקצה לקצה גם בשכל וטעם א' שאותו השכל והטעם שהיה מטה כלפי דין ישכיל באותו שכל עצמו לזכות דוקא שזהו ברצון תליא מלתא ברצותו לטוב יהפוך לשכל של דין לחסד שהוא עצמו יחייב לחסד וזכות וברצותו להטות לחוב ודין ישכיל באותו שכל וטעם של חסד שהוא עצמו יחייב לחוב בדין הרי הגם שכבר נגמר הסכם וחיוב