יא, ב

יהי' אופני ההתלבשות שלהם כנ"ל:

(יד) אך עדיין גם זה אינו מובן מאחר שמהות המדות רחוקים בערך נבדל מן מהות השכל כנ"ל מהיכן יבא כח זה בשכל לעשות גם לבושים למדות שבלב שיתלבשו ויתפשטו בדבר פרטי זה ובאופן פרטי כפי אופן הוראת השכל דוקא. ואמנם הנה שרש הענין הוא דהמדות המוטבעים בלב מוכנים ועומדים להתמשך לכל דבר הנאהב או להיפך לשנוא ולברוח ולירא מדבר הרע וזה כבר יש בכח ובהעלם בלב וע"כ א"צ רק שיהיה להם הוראת מקום מי שיורה להם באיזה מקום להתפשט שם אז מיד יומשך הלב בהתפשטות והתלבשות באותו המקום מצד עצמו והן גידי המוח (שנק' נערוי"ן) שמתפשטים בדקות והעלם מן ל"ב חדרים שבמוח אל הלב שעל ידן יתעוררו מיד כח טבע המדות שבלב מצד עצמן להתמשך ולהתפעל בדבר פרטי שהוא ע"פ הוראת השכל שבמוח דוקא (כמו שיש גידי המוח המתפשטים גם בחיצוניות האברים ברגל ויד להניע כל תנועה פרטית כמו לכתוב ולצייר כפי אופן הרצון בשכל שבמוח דוקא לא יוסיף ולא יגרע כנ"ל. אע"פ שהתנועה שביד ישנה כבר במציאות מכח עצמה וכח השכל שבמוח נבדל בערך מעשי' ותנועה גשמי' כו' ומ"מ מחמת גידי המוח שביד ורגל מתעוררים מיד לפעול פעולתם באופנים פרטים כפי הציור שבשכל במוח אע"פ שגידי המוח הן נבדלים בערך במציאות ומהות בפ"ע ואין להם יחוס והשתוות עם כח התנועה עצמה כלל וכלל כו'. וא"כ אין זה רק כדמיון השליח שבא ממקום רחוק ומודיע לאיש רעהו שיש אוצר טוב במקום פלוני או מסחור טוב שירויח בזה הון רב שמיד יעשה התעוררות בלב האיש ההוא ויתפעל לבו ויומשך לדבר זה מצד הפלגת הטוב הזה שהודיעו השליח הכל לפי אופן פרטי הידיעה הזאת דוקא ובודאי השליח איש נבדל במהות בפ"ע. וא"א לומר שמכחו ממש נמשך ונולד בלבו של זה התאוה וחמדה לדבר הטוב הזה בעיקר מציאות' שהרי אין כאן רק ידיעה בעלמא בדבור נבדל מפי השליח וכח התפעלות התאוה לדבר הטוב כבר ישנה במציאותה ומהותה בטבעה בלב אך ורק מה שתתפשט ותומשך התפעלות זו מן ההעלם לגילוי בלב לדבר הטוב דמו"מ או אוצר והון יקר זה בא סיבתו לבד מחמת הידיעה שהודיעו השליח ואלו לא הודיעו כלל ולא ידע מזה לא הי' מציאות התפעלות בגילוי זה בלב כלל נמצא שאין ידיעה זו שהודיעו השליח רק כמו שמורה מקום לחבירו שיש שם אוצר נחמד שמעורר בלבו התאוה שאינו אלא מורה מקום ללבו היכן תתפשט ותומשך כו'. וכן במדת היראה כמו שמורה לו איזה מקום ששם יש ליסטים שיוזק בנפשו וממונו שמורה מקום ללבו ששם תתפשט ותתלבש ביראה כו'. כך ידיעה הזאת של השליח אינו אלא כמו שמראה מקום ללבו של זה היכן תתפשט ותתלבש ותצא מן ההעלם לגילוי באותו הדבר הטוב אבל מה שתתפשט שם זהו מכח המדות בעצמם דוקא כנ"ל. וא"כ א"א לומר שידיעה זאת הולידה לעצם ההתפעלות הזאת בעיקר התהוות מציאותה ועכ"ז עיקר הסיבה להתפעלות אוי"ר זו בא מחמת הידיעה הזאת דוקא. ולפי אופני פרטי הידיעה דוקא כך יהי' אופני פרטי