נ, א

משתחוים כו' להיותו למעלה מן ההשג' דשרפי' כידוע לפי שנתב"ס דוקא ואימא מקננא בכורסייא בשרפים דבריאה וחיות ביצירה ואופן בעשי' כו' ובסוף מעשה דוקא שם הוא מבחי' המקיף דכתר (שלזה אופני הקדש הן בבחי' עיגולים כו' כמ"ש במ"א) וכנ"ל דבאוי"ר שבא למעשה דוקא שם הוא שלימות דחכ' יותר ממקורה באין דכתר כו' (וכמשי"ת):

(טז) והנה מבואר למעלה שבחי' הבירורים שבחיצוניות בינה שנמשך בז' מדות שבלב בשר דוקא שם דוקא הוא שלימות דחו"ב בראיה ושמיעה כו' שנק' עומק דחו"ב שלא היה כן במקור דחו"ב עצמן והיינו כשהלב רואה ראית עין השכל ולב מבין בבינה כו' באוי"ר טבעיי' דנה"ט דוקא וכמו השיר שיוצא מהבל הלב החיצון כמו לבי ובשרי ירננו כו' כשיר המלאכים וצבא השמים כאופנים וחיות הקדש שלא יסבו בלכתן כו' (ושיר הלוים הרי היה בפה בלב בשר ושרשם היה בפנימית בינה שיצא לגילוי בשמחה שעל ניסוך היין שאין אומרים שירה אלא על היין דוקא כמארז"ל ביין המשמח אלקים ואנשים (כמ"ש למעלה בפ' בראשית באריכות) ושיר ורננה דתורה הוא בפנימית אור אבא שנק' קולו של משה כנ"ל ג"כ הרי בא בקול גשמי כו'). ומזה הטעם תקנו אכה"ג לומר פסד"ז לפני ק"ש ותפלה להמשיך עלינו עמ"ש באוי"ר דמלאכים וצבא השמים שאומרים שירה בכל יום כמו הללו את ה' מן השמים כו' הללוהו כל מלאכיו הללוהו כל צבאיו כו' וכן ביוצר אור מה שמשבחים ומפארים ואומרים קדוש וברוך כו' כ"ז רק שיהיה גם בנש"י בגופים בירור זה האחרון יותר באוי"ר טבעית דנה"ט ועי"ז יהיה שלימות יותר בנה"א במס"נ בק"ש בשרשה כו' והעיקר באמת ויציב שנק' היכל הרצון ששם יורד המקיף דכתר בסוף מעשה דוקא והוא באוי"ר שלענין מעשה בפ"מ דוקא והוא באמרו ומתוקן ומקובל וטוב ויפה הדבר הזה לשמור ולעשות והיינו שאו' בברכת אה"ע ותן בלבנו בינה כו' לשמור ולעשות ולקיים כו' וכן ויחד לבבנו לאוי"ר כל זה לבחי' מעשה דווקא והוא עמ"ש בעול מצוות שלמעלה מעמ"ש דמלאכים שנתב"ס דוקא שנק' סוף דבר כו' כי זה כל האדם כנ"ל וד"ל. (כי התורה נק' אמת כנ"ל ואמת כלול מג' מדרגות דראש תוך סוף ואין עיקר האמת אלא בסוף מעשה דוקא ולא כשהוא במוח ולב בלבד כמו באוי"ר שכליים בק"ש כמ"ש במ"א):

(יז) ואמנם כל זה דוקא כאשר הוא בבחי' הבירורים במוח ולב בשר בתכלית כענין מי יעלה בהר ה' כו' ובר לבב כו' שאין בו שום תערובת זר כלל רק לה' לבדו שנק' לב אחד כו' שהוא ענין הבירור והזדככות הלב מכל רצון זר שז"ש אשר לא נשא לשוא נפשי לשוא ושקר שהן רצונות זרות גופניות שקשורה נפשו ולבו אחריהן בשלימות הרע שבו בלי תיקון ותשובה לטהר לבו כלל רק בשעה שמתפלל יטעה בנפשו בשוא ושקר כי הרי אמר שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר דזהו עיקר ההפרש בין שפת אמת לשפת שקר דשפת אמת תכון לעד שלא יטה לבבו לשום רצון זר כל היום לדבר המנגד לה' ותורתו בלתי לה' לבדו ולא יסיר