כב, ד

(כה) ובזה יתורץ יותר מ"ש ה' בחכמה יסד ארץ כו'. דאע"פ שאנו רואים שהשמים הן בבחי' משפיע לארץ זהו מצד בחי' או"י דשמים שהן המדות דבינה משפיעים לדבור שנקרא ארץ כנ"ל. וז"ש כונן שמים בתבונה שמקבל מחכ' במע"ב כמו שאמר דאבא אמר לאימא וכמ"ש כולם בחכ' עשית בבינה כו'. אבל מצד בחי' או"ח דסופן בתחילתן עולה לבחי' אין דחכ' שאינו מאיר בבינה ומדות כנ"ל. זהו שא' בחכמ' יסד ארץ והוא כמ"ד דארץ קדמה לשמים ומשום דסוף מעשה עבמ"ת כו'. וע"כ הזכיר תחלה למקבל דבחי' ארץ שבחכמה יסד ארץ קודם לשמים בתבונה (רק מ"ש בחכ' יסד ארץ זהו נתב"ס וסב"ת הוא ענין ארץ קדמה כו' והכל אחד. רק זה מלמעלה למטה וזה מלמטה למעלה כו'). ומ"ד שמים וארץ כאחד נבראו שנא' (ישעיה מח, יג) קורא אני אליהם יעמדו יחדו. זהו מצד בחי' העצמות ממש שלמעלה מבחי' משפיע ומקבל דאו"י ואו"ח ששניהם כאחד יחדיו יעמדו כו' כמ"ש במ"א. וז"ש בראשית ברא אלקים את השמים כו'. פי' שמים וארץ יחד דהיינו ר"ת דאת השמים ואת הארץ א"ה ו"ה כו' גי' טוב וכמ"ש (ירמי' כג, כד) את השמים ואת הארץ אני מלא בהשוואה אחת וכתרגום (ד"ה א כט, יא) כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא וארעא כו'. והוא מ"ש רבב"ח (ב"ב עד, א) דאחוו לי' היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי כו' וד"ל:

(כו) ובכל הנ"ל יובן בתוס' ביאור יותר בטעם שרש הענין הנ"ל במה שהאדם נברא גופו מבחי' הדומם (שלמעלה הוא בחי' ה"א תתאה) ונשמתו מבחי' יו"ד דחכ' כו'. משום דבחי' יו"ד דחכ' זה אע"פ שא"א שיבא בגילוי מאין ליש בבינה ומדות כנ"ל שהן ה"א עלאה וא"ו מ"מ בבחי' ה"א תתאה שהוא בחי' הדומם הוא בא בגלוי דוקא משום דנתב"ס ומטעם הנ"ל במ"ש ה' בחכמה יסד ארץ דוקא ולא שמים כו' וד"ל. (וזהו אלה תולדות השמים והארץ בהבראם (ב"ר פי"ב ב) בה"א בראם בה"א תתאה כמאמר (מנחות כט, ב) בה"א נברא העוה"ז ואע"פ שנא' כולם בחכ' עשית אין זה בחי' החכמה שמאיר בבינה אלא הוא בחי' נקודה דאין דחכ' שבא רק בגלוי בבחי' ה"א תתאה דוקא משום דנתב"ס יו"ד בה"א תתאה. וז"ש כולם בחכ' עשית שזהו כמ"ש ה' בחכ' יסד ארץ דוקא (ולא כדלעיל עשית בבינה) ולהיות כן הוצרך להיות שכדי שישכון אור יו"ד דחכ' דשם הוי"ה למטה שיהיה גוף האדם מתחלת הווייתו בבחי' דומם לבד ואז ויפח באפיו נ"ח ואם היה בחי' צו"ח לא היה שורה בו בחי' יו"ד דחכ' מטעם הנ"ל דנקודה דאין דחכ' א"א להתלבש בבינה ומדות שהן צו"ח כו'. משא"כ בשאר בע"ח שהחי בבחי' ה"א עלאה דבינה הי' גופם מבחי' צומח שיש לו יחוס וערך עם החי שהוא הוא"ו שאחר הה"א וע"כ יצאו גופות הבע"ח מתחילתם בבחי' צומח. וכמ"ש תוצא הארץ נפש חיה שיצא גופו עם נפשו כא' בבחי' צמיחה מן הארץ כצומח השדה כו' מאחר שא' תוצא הארץ (ואע"פ שבמע"ב לא נתגדלו מן הקטנות כצומח ממש מאחר שבצביונן ממש נבראו ומ"מ הן בבחי' צומח כעכשיו שהן נולדים קטנים מאוד ומתגדלים כו' רק שהוא צומח שבחי כנ"ל)