כב, ג

דמדות (ומה שיש מדות גם בחכ' כנ"ל וגם ברצון ותענוג כנ"ל זהו בבחי' ז"ת דחכ' שמתלבש בבינה אבל בחי' ג"ר דחכ' הוא בחי' נקודה דחכ' שלמעלה מנקודה דחכ' בבינה להוליד מדות. וכן בג"ר דרצון ותענוג למעלה ממדות שבהן כו' וד"ל:

(כג) ובאמת מ"ש על הארז אשר בלבנון שהן תכלית גדלות הצמיחה שבמדות. זהו בפנימיות דבחי' יחידה ממש שלמעלה מן המדות שברצון ותענוג כו'. וזהו ג"כ בבחי' צומח עכ"פ אלא שהוא למעלה גם מצומח שברצון וחו"ב שהרי הוא בבחי' עצמות הנפש ממש שאינו בא בדרך תולדה כלל. ע"כ הוא למעלה מהתהוות הרצון וחכ' וע"כ זהו צומח שבדומם העצמי. וכמ"ש במ"א ע"פ (ש"ה א, יז) קורות בתינו ארזים שהדומם העצמי למעלה גם מן הצומח דארזים שהן מדות שברצון כו'. וע"כ הכל היה מן העפר דוקא משום דמלמעלה למטה נהפוך הוא שהדומם למעלה מן הצומח להיותו למעלה מבחי' התפשטות רצון כו' וצומח למעלה מן החי כו') וד"ל:

(כד) וזהו הטעם שאמר דבחכ' יסד ארץ דוקא משום דנבדל לגמרי מבחי' צומח דמדו' שהן השמים כנ"ל. הוא עצמו הטעם שבחכ' יסד ארץ דוקא שהוא בחי' הדומם והוא בחי' אותיות הדבור שנק' אבנים כנ"ל שלמטה מן הצומח דמדות דמשום שהחכ' מרומם במעלה נבדלת גם מן החי וצומח דבינה ומדות כנ"ל. ע"כ א"א לה לבא למטה בהתלבשות כ"א ביותר תחתון במדרגה שהוא בחי' הדומם שבדבור. (ומטעם הנ"ל בכח מה דחכמה שהוא בחי' בטול עצמו בהעדר ההתפשטות כמו בחי' הדומם ממש כו') משום דנתב"ס דוקא. וז"ש ה' בחכ' שבהוי"ה דחכ' שלמעלה מהתלבשות בבינה ומדות הוא שיסד ארץ דוקא ולא שמים וד"ל. וכידוע דאבא יסד ברתא שהוא הדבור וזהו יסד ארץ והיינו מצרף לחכמה שצירופי אותיות של הדבור נעשים מאליהם מבחי' קדמות השכל שהיא נקודה דאין דחכמה הבלתי מתלבש בשכל והשגה דבינה כו'. (ואע"פ שמבואר למעלה דנקודת אין דחכ' לא הי' בדבור דמע"ב. זהו באותיות עצמן ששרשן מאותיות מח' דבינה לבד אבל שרש יסוד הצירופים שבהן הוא בא מלמעלה מבינה. וזהו בחי' היסוד הוא בארץ דוקא כמ"ש תוצא הארץ דמה שהוציאה הארץ הוא מכח אין דחכמה כו') שלמעלה מאור החכ' בבינה דאבא אמר לאימא כו'. רק בבחי' או"ח עולה בשבת לבחי' אין דחכ' כידוע). וכמ"ש במ"א על ענין המחלוקת (חגיגה יב, א) אם שמים קדמו לארץ או ארץ קדמו לשמים דמ"ד שמים קדמו לארץ כמ"ש בראשית ברא אלקים את השמים ואח"כ ואת הארץ. זהו בבחי' או"י דחכ' מאיר בבינה שמולידים המדות שנקרא שמים תחלה לארץ שהוא בחי' מקבל והוא ענין הנ"ל דצומח דמדות שבחי הוא נקר' משפיע לגדל כו' וארץ בחי' דומם לקבל השפע לבד כו'. ומ"ד ארץ קדמה לשמים כמ"ש ביום עשות ה' אלקים ארץ ואח"כ שמים. זהו בבחי' או"ח דוקא שסוף מעשה עבמ"ת משום דנתב"ס דוקא כנ"ל. זהו העולה בבחי' אין דחכ' שאינו מאיר בבינה כלל שהוא קודם לבינה ומדות שנק' צו"ח כו'. וז"ש ביום עשות ה' אלקים תב"ס כו' וד"ל: