י, ד

הם במציאות) ומאיר בהם לצייר אותם ולהנהיגם לפי אופן שיעור התפעלות השכל לא פחות ולא יותר (גם להטותם נגד טבעם כנ"ל) וגם בעצם מציאותם יעשה הצורה השכלית בהם כטבע שני שלא יסור מזה גם כי יזקין כו' כנ"ל אע"פ שלא נהפכו בעיקר מהותם הטבעי בתולדתם מבטן כו'. (וזהו הטעם שגידול עצם המדות הטבעיי' תלוי בגידול השכל דוקא כנ"ל כמ"ש לפי שכלו (דוקא) יהולל איש כו') לפי שגם שכבר נולד עיקר מציאת המדות הטבעיים בנפש הטבעי' בתולדה בבטן אבל גידולם והתפשטותם מן הקטנות תלוי בגידול השכל לפ"ע שהקטן ששכלו קטן מדותיו הטבעי' בקטנות כו' כנ"ל לפי שגידול החומר גדל כא' עם גידול הצורה כמו עץ השדה שגדל העץ בחומרו וצורתו כא' וכמו הבהמות וחיות שגידול נפשם עם גידול חומר גופם כא' בא שהעגל הקטן נפשו קטן מנפש השור כו'. וכן האדם נפשו וגופו בגידול א' באים וכמו"כ בחומר וצורה דנה"ב עם נפש השכלית. וזהו האות שהצורה תמשול בחומר אחר גידולו מאחר שגידול החומר תלוי בגידול הצורה (ובמ"א מבואר להיפוך שגידול הצורה שהוא האור תלוי בגידול החומר דוקא שהוא הכלי שבנין הכלים קודם לבנין האורות וראי' מחומר הולד שקדם להיו' ואח"כ מתפשט בו הצורה כו'). וע"כ כל שיגדל החומר בכלי המוח יגדל לפ"ע הצורה השכלית כו'. והוא לפי שבאמת שורש החומר יותר עליון וחזק משרש הצורה אע"פ שמושל על החומר כמשי"ת וד"ל:

(יב) והנה להבין איך הוא אופן שליטת וממשלת המוח על המדות שבלב אע"פ שהן ב' דברים נפרדים שאין להם יחוס וערך השתוות זע"ז כלל כנ"ל. הנה יובן ע"ד דמיון שיצייר אדם במחשבתו איך לבנות ולעשות איזה דבר מה או לצייר מעשה הכתב באותיות ותמונות שונות שאע"פ שיכול לעשות בידיו ולכתוב ולצייר תמונת האותיות באופן אחר היפוך הציור שבמחשבה ושכל עכ"ז המחשבה והשכל שולט בידיו לעשות כרצון השכל והמחשבה דוקא לא יוסיף ולא יגרע וכמו"כ ציור אותיות שבמחשבה ושכל שבא ונמשך אל הדיבור שהדיבור נקרא חומר והציור שבמחשבה שולט בחומר הבל הדיבור שיצוייר כצורת אותיות המחשבה בלי תוס' ובלי מגרעת כלל אע"פ שיכול לדבר בהיפוך מציור אותיות המחשבה והשכל וכה"ג לפי שהדיבור כחומר ביד היוצר לגבי המחשבה לצייר בו מה שירצה אע"פ שיש שרש למציאות הבל אותיות הדבור מהבל הלב במהות בפ"ע. אך זהו ענין ממשלה ושליטה שהמחשב' שולטת ומנהיג' לדיבור וזהו כמו שמצוה אדם גדול לקטן שיעש' כך ולא כך הגם שיכול הקטן לשנות ולעשות בהיפוך כי הוא נבדל ומרוחק ממנו במהות דבר בפ"ע עכ"ז הוא שומר הצווי ומצמצם א"ע לעשות הדבר רק כפי אופן הצווי עליו בלי תוס' ומגרעת כלל כו'. וכך הוא ענין שליטת השכל שבמוח שמאיר ובא בלב להנהיג ולצייר אופן התפעלות המדות הטבעיים שיהי' אופן התפשטות שלהם והתגלות' רק כפי אופן שיעור התפעלות המדות שבמוח כך ולא כך אע"פ שמצד עצם מהות המדות הטבעיים יכולים להתפעל כפי טבעם היפך הסכם השכל והתפעלותו אבל השכל יחייב וגוזר עליהם שיתפעלו ויתפשטו