לג, ג

נכללים ועולין למעלה כמו ביטול הנר בפני האבוקה כנ"ל עד שגם ניצוצות קדושים שנפלו בנחש זה יעלו ג"כ ויוכללו בקדושה וישאר חסר וריקן מכל טוב עד שלא יהיה לו מציאות חיות מן הקדוש' כלל וכלל שזה רע לו יות' ממה שכתו' אשר שליט האדם באדם לרע לו דרע לו שלאח' תשלו' הברורים מ"מ נשאר בו קצת מאור הקדושה באותו הפסול' שבו שלא יוכל להתברר הנק' תמצית כו' גם שסופו למות כו'. אבל כאש' ע"י גילוי אור מלמעל' יוציאו ממנו כל הטוב לא ישאר בו כלום. כמ"ש (תהלים סח, ג) כהמס דונג כו' יאבדו כו' ואין לו קיום במציאו' כלל כי בהפרד הטוב מן הרע לגמרי אין לו קיום כלל. ע"כ בחר יותר בקיו' מציאותו כל שיתא אלפי שני דהוי עלמא בתוס' יניקה ע"י תערובת טוב ורע הגם שסופו ילך לאיבוד בימות המשיח. וכל זה מפני ששמע צווי ה' לאדם בתכלי' ההרחק' ממנו שע"ז חרה לו ביותר כנ"ל והתחיל לעסוק בערמומי' לפתות את האש' שתאכל מעה"ד ותתן גם לאיש' עמה כו' וד"ל:

(יד) וזהו והנחש היה ערו' מכל חית השדה כו' עד ויאמר אל האשה לא מות תמותון כי יודע אלקים וכו'. דהנה הגם שהנחש כוונתו היה בערמומית רק כדי לפתות את האשה שתאכל ע"כ הפליג בערמומית דמפני שיודע אלקים שעי"ז יפקחו עיניכם והיית' כאלקי' כו'. אבל לא שקר הגיד שהרי כדבריו כן הוא שמפני זה לא רצה ה' שיאכל. וכמ"ש ה' הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טו"ר כו'. וא"כ למה נק' ערמומית מאחר שאמת אמר ולא אמר שקר כלל וכל ערמומית ומרמה הוא דבר שקר וכזב כידוע. אך הענין הוא דהגם שבעצם הענין הגיד דבר אמת כמו שהוא דהיינו שבאכלם מעה"ד יפקחו עיניהם לדעת טו"ר כמ"ש הן האדם כו'. אך זהו מרמה וערמה שלו שתלה טעם הצווי והאזהרה שלא יאכל מעה"ד רק מפני שיהי' כאלקים יודעי טו"ר. וזה דבר מרמה שהרי אם הי' האמת שבאכלו מעה"ד יהי' בידיעת טו"ר כידיעת אלקים טו"ר הרי היה זה מעלה טובה שהרי ידיעה אלקית הוא בבחי' מקיף מרחוק וכו' שאין לרע תערובת בטוב כלל וכלל כנ"ל באריכו'. וא"כ איך אמר ה' בטע' האזהרה כי ביום אכלך ממנו מות תמות ודבר זה הכחיש הנחש באמרו אל האשה לא מות תמותון רק כי יודע אלקים כו'. וזהו דבר שקר ג"כ דהני תרי טעמי סתרי אהדדי דאם יהיו כאלקי' יודע טו"ר לא מות ימות ואם מות ימות ודאי אינו כאלקים יודע טו"ר כו' לפי שהמות שרשו ברע במורגש כמ"ש (תהלים לד, כב) תמותת רשע רע כו' וכן לרע לו וכו' וכה"ג. אבל ידיעת אלקים טו"ר אין לרע יניקה כלל מן הטוב ואין המות נמשך כלל כי אין לו שרש למעלה כמו שאמרו אין רע יורד מלמעל' וכן (איכה ג, לח) מפי עליון לא תצא כו' כנ"ל. ואם מות ימות אין זה רק כאשר יודע הרע במורגש בבחי' או"פ כידיעת האדם דווקא כנ"ל באריכות וד"ל. ואם כן שקר אמר בטעם דאזהרה רק בא בערמה ומרמה כדי לפתות' בלבד אבל גם הוא יודע אמיתי' הטע' שלא ימותו לפי שידיעת האד' בטו"ר יזיק לו עד שיומשך המות מצד עוצם תערוב' טו"ר כנ"ל באריכות. ומה שאמר אל האשה לא מות