מט, ב

הוא קולו של משה שבפנימי' אבא כמ"ש במ"א) ושיר המלאכים בחיצוניות דבינה כשיר משולש ומרובע בהתכללות דאוי"ר (כמ"ש בפ' בראשית ע"פ ושם אחיו יובל כו') וכן קול תפלה (כמשי"ת):

(יב) וכך יובן כל זה בענין העבודה שבלב ומוח בבינה ורעותא דלבא בתפלה לכל טועם טעם ועונג האלקי בהשגת אלקות ביח"ע ויח"ת בסובב וממלא וכה"ג בכל פרטי ההתבוננות דע"ס דאצילות במאציל כו' בעיון טוב לעמוד על אמיתי' היחוד עליון איך הוא כו' עפ"י הבנת השכל בטוב טעם ודעת לקרב אל השכל במשלי' מחיות הנפש בגוף או מאותיות הדבור והמח' וכל כחות הנפש כרצון וחכ' ומדות וכה"ג כידוע שמחמת רוב ההסבר דוקא עד שנתפס בכלי מוחו היטב יתענג בנפשו יותר ויוליד בגילוי התפעלות ההתלהבות והדביקות באלקות ברשפי אש התשוקה מורגשת בלב בשר דוקא כמו צמאה לך נפשי כו' לבי ובשרי ירננו אל אל חי וכה"ג שזהו נק' דו"ר שכליים שהן חו"ג דבינה המגולי' במדות בלב כו' אע"פ ששם יש אחיזה למדות דנה"ט ששרשם מק"נ בתערובות פסולת כמו להיות בהרגשת עצמו בהתפעלות זו בגסות והתנשאו' הלב או ליפול באהבות זרות אחר זמן מה (כמשי"ת) כי אין לבבו נאמן בנקודת האמת להיות רק לה' לבדו מצד שמרחוק ה' נראה לו בהשגת שכל ובהרגשת לב בשר כו' משא"כ בפנימי' דבינה בעומק המושג למעלה מן ההשגה ובפנימית דחכ' בביטול עצמי כראי' מקרוב שגם באוי"ר הכלולי' שם הן בתכלית הבירור שאין שם אחיזה לפסולת דמדות הרעות דנה"ט כלל כנ"ל עכ"ז לאחר הבירור דנה"ט בחו"ב שבמדו' דקדוש' בתכלית מכל סיג ופסולת ושום תערובות זר לא ימצא גם במוח ולב הגשמי ונק' בר לבב כו' כמו בהאר' דחו"ב בהבל לב החיצון דוקא בלבי ובשרי ירננו שהוא קול תפלה ופסד"ז וכה"ג בעומק דחו"ב כנ"ל אז יש שלימות יותר בזה הרבה יותר מבחי' הביטול העצמי דחו"ב בחו"ג המכוסים דשם וכ"ש בסוף מעשה בביעור הרע וע"ט בפ"מ באוי"ר למעשה דוקא כל היום אחר התפלה יש בזה הבירור האחרון שלימות יותר כנ"ל במ"ש ויאמר לאדם דוקא הן כו' וכמאמר תכלית חכ' תשובה ומע"ט כו' שהוא תכלית השלימות דמקור הראשון דנש"י שביחוד פנימי דאו"א כידוע לפי שנתב"ס דוקא וזהו ירידת הנשמה בגוף לצורך עלי' יותר משרשה באור זרוע לצ"ע כידוע וד"ל:

(יג) והנה עיקר ההפרש בין בחי' חו"ג הסתומי' ונעלמי' בפנימי' בינה שאין שם שרש למדות הרעות דנה"ט כלל כנ"ל וכ"ש בנקודה דפנימי' החכ' שמלובש ביסוד אימא כו' כנ"ל ובין בחי' חו"ג המגולים בשכל והשגה שנולדים מן ההשגה במדות שבלב שיש מהן אחיזה למדות הרעות דנה"ט דנוגה כו' אינו אלא בדבר א' שהוא עיקר הסיבה לב' מיני התפעלות המדות הללו שבבחי' אוי"ר הסתומי' בפנימי' בינה אין בהם בחי' פירוד כלל וכלל מגוף עצם הדבר שהוא התפעלות השכל מצד עצמו דוקא כמו שאנו רואי' בכל מי שטועם טעם ועונג הרוחני בתמצית המכוון העולה מכל אורך ההסבר בהתבוננו' ביח"ע ויח"ת וכה"ג שהוא יחוד והתכללו' דע"ס בעצמו' המאציל דאיהו וחיוהי חד כו' וכה"ג ביח"ת בביטול והתכללות