ד, ב

בעצם כמו שהיא אלא מה שחכמתו עמדה לו בעבודתו ותיקון דבר מה כמו בעסק מו"מ או זריע' בשדה שהצליח לו ועשה פרי תבואה בהרבה ריוח וברכה יתירה הרי לבד ברכה זו בשדה או בביתו ובמו"מ ועסק נתברך בעצם כח חכמתו והוא שתחיה בעליה דחכמה דחיים זו קאי בגשמיות וברוחניות דהיינו שנעלה עצם כח חכמתו שנק' בעליה דחכמה ביתר הרבה מכפי מדתו שהיה לו שיעור קצוב בחכמתו. אך כאשר חכמתו עמדה לו בטרף מזונו במו"מ או בעבודה בשדה או שהצליח בד"א בחכמתו נוסף על זה במעלה יתירה בעלוי גדול בעצם נפשו וז"ש תחיה בעליה ממש והטעם הוא לפי שכח זה הברור והתיקון שירד בחכמתו למצוא טרף מזונו או שאר תיקון הנה הוא בא מלמעלה ממקור חוצב כח חכמתו בעצם שנמצא מאין כו' ע"כ ניתוסף בו עי"ז דוקא מעלה יתירה וד"ל. וכמ"ש במ"א במשל בן מלך שהי' כלי מוכן בכל חכמה ולימוד כל החכמו' ואח"כ שלחו למרחקים שיראה איזה חכמה בענין פרנסתו בכלי אומנות וכה"ג שעי"ז יקנה שלימות נפשו יותר כאשר א"צ לקבל משום אדם כי יכול לפרנס א"ע בחכמתו וחכמתו עמדה לו בזה עד שתחי' בעלי' דחכמ' והיינו מה שנמצא עי"ז שלימות בעצם כל חכמתו כו' וד"ל. ונמצא מובן ממשל זה דכנ"י נק' בנים ועלו במח' העצמי. אך ירדו למטה בגופים שיבררו ויתקנו דבר בחכמה שבנפשם ע"י תומ"צ בפו"מ דוקא. ובזה יתעלו בשרשם יותר כנ"ל. וכך הוא בענין ירידת ח"ע בח"ת שבתור' שחכמ' זו לתקן ולברר תעלה למעל' בעילוי אחר עילוי שלמעלה מעצם כח ח"ע עצמה. וזהו תרונה כו' וד"ל:

(כ) ונמצא מובן מכל הנ"ל שיש ג' מדריגות באופן יחוד וחבור מ"ע ומ"ת יחד א' קודם הבריאה שהיה מים במים שהיה מ"ת כלולים במ"ע כנ"ל. שזהו הכל בבחי' עליות למעלה שהרי מ"ת לא היו בירידה והגשמה כלל וגם מ"ע לא ירדו למטה כלל והב' יחוד וחבור מ"ע ומ"ת בבחי' הירידה למטה כנ"ל בפי' חכמות בחוץ כנ"ל וזה היה במ"ת שנמשך ח"ע בח"ת כדי לברר ולתקן כו' שניתן כח ועוז מח"ע לח"ת זהו יתרון מעלה מיחוד מ"ע ומ"ת שקודם הבריא' מטעם כל הנ"ל וד"ל. והג' בחי' יחוד זה עצמו דמ"ע ומ"ת וירידתם למטה כאשר הן עולין למעל' בתשלום הברורים דרפ"ח שעולים למעלה הרבה ממקור דח"ע העצמי מטעם הנ"ל. וזהו יותר נעלה מיחוד שלהם במ"ת כדי לברר ולתקן כו' מאחר דירידה זו צורך עליה היא כנ"ל שע"ז א' תרונה בשיר להיותם עולין בתכלית העילוי כנ"ל וד"ל:

(כא) והנה מעתה י"ל מ"ש תרונה ל' עתיד שתרונה לעתיד ולא עתה והיינו באלף הז' שיהי' אז עליות העולמות בכלל. ולכאורה לפי כל הנ"ל אדרבא עכשיו דוקא תרונה ב' חכמות הנ"ל שעולין הברורים דרפ"ח כו' בכל דור ודור למעלה על ידי עסק התומ"צ בפו"מ כו' וד"ל. אך הנה מבואר למעלה בפי' חכמות בחוץ שזהו ירידה מגבוה לנמוך מח"ע לח"ת וירידה זו צורך עליה היא והיינו דכל וא"ו אלפי שנין דהוי עלמא אשר שרשן בו"ק העליונים והן וי"ו ימ"ב יהי אור אלף שנה הראשונה דבחי' חסד לעליון דאצי' כו'. ויהי רקיע