מט, א
תמצית השכל ועומק הנקודה דחכ' כמו שהוא בעצם הדבר כמו בראית העין או לכוין לנקודת האמת יותר מכמו שהי' תחילה בנקודת חכ' שבאה מאין כו' והוא מ"ם דממעמקי' מקיף דכתר דחו"ב כו') אך עכ"ז יש יתרון מעלה ביחוד פנימי' דחו"ב כמו שהן בהעלם וסתימות גם בחו"ג שלהם כנ"ל במה שאין שם שום תערובת זר ופסולת כלל כי שם הוא בחי' הפנימית ותמצית דחו"ב ואין שם צד אחיזה ושרש לעה"ד טו"ר כלל כנ"ל שנק' עץ החיים כו' וכמו שרש החכ' דתורה שהיא בפנימי' אבא שנק' חכ' ברורה שכבר הובררה שאין בה נטי' לחוץ להיות' כמו שהוא בעצמיות ופנימי' שנק' תמצית דחכ' וע"כ נק' אמת כמו תתן אמת ליעקב כו' ונק' עה"ח שמתייחדת בפנימי' בינה בתשבע"פ שנק' הלכה למשה מסיני כמ"ש (דברי' לג, ד) תורה צוה לנו משה כו' שגם המדות שבה ברורי' בתכלית שהן ו"ק דמשנה כשר פסול טמא וטהור כו' וכמ"ש (משלי ל, ה. ו) כל אמרת אלוה צרופה כו' אל תוסף כו' ועכ"ז מתברר יותר נקודת אמת זו בפלפול וטעמים וסברות כו' שהוא העיון בהשגות בחיצוניות כו' כתלמוד בבלי כידוע וע"כ א' בינה יתירה ניתנה כו' (וגם העדן דעוה"ב הוא יעשה למחכה לו במי שמדייק מילין דחכ' (כמ"ש במ"א) וכמו שאין חכם כבעל הנסיון כו' וכה"ג) אבל בהגיע נקוד' דחכ' באורך ורוחב דהשגה ברבוי ההסבר יוכל להתערב זר ופסולת כטעות ושקר כמו לומר על טהור טמא כי ינטה שם מנקודת האמת דחכ' שהוא התמצית והפנימית דעצם הדבר ממש (וגם התמצית של ההשגה שהוא עיקר המכוון לא יוכל לכוין ברבוי דברים עד שיוכל להיות תופס ההיפוך ממנו כתלמיד שקולט השמרים ונק' מים הרעים כו' וזהו מחמת רבוי ההסבר בטעמי' וסברות כו') אבל המעלה בזה הוא לאחר הבירור שבעיון הפלפול שיברר היטב מכל סיג ופסולת ויהי' עי"ז חידוש ההלכה בבירור יותר מכמו שהי' בחכ' מקודם ובתוס' מרובה על העיקר והן כל דקדוקי סופרים דתשבע"פ שהוא שלימות דחכ' דתשב"כ וכמ"ש במ"א שז"ש א"ח עט"ב כו' לפי שנתב"ס דוקא ועיקר השלימות יותר ביריד' עוד לסוף מעשה דוקא כמ"ש (קהלת יב, יג) סוף דבר כו' האלקי' ירא כו' וכתיב (תהלי' קיא, י) ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם (ברכות יז, א) ולא ללומדיה' כי לא המדרש עיקר אלא המעשה שהוא בירור האחרון יותר כשבא לידי מעשה בפו"מ בסו"מ וע"ט לברר ולתקן לעה"ד טו"ר לז' מדות דק"נ שמקבלים מפסולת המדות דקדושה שנפלו בשבה"כ כידוע:
(יא) וזהו שא' על חכ' דתורה אז ראה ויספרה בספ"ר וספור דהיינו יחוד פנימי דחו"ב כנ"ל הכינה וגם חקרה במו"ד באותיות דתושב"כ ותשבע"פ. אך אין שלימות בירור זה אלא בסוף מעשה דוקא וז"ש ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכ' וסומ"ר בינה וד"ל. (וכנ"ל דעיקר שלימות דחכ' בראש בראי' עין השכל בחז' הלב כמו ולבי ראה כו' וכמו שיר פשוט ושיר כפול כו' שבהבל קול השיר בפה והיינו למוצאיהם בפה וזהו קול ודבור דד"ת וכנגינות וטעמים שנק' שיר פשוט וכפול בפנימי' דחו"ב וכשיר הלוים (אבל קול תורה
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.