לג, א
משם מ"ה אחר הבירור כו' היינו למעלה מאדם המברר כו'. אבל לא מאדם שקודם החטא שהוא בבחי' קדוש שלמעלה מטהור כו' והגם שיש הרבה ענינים בבירורים דמעשה המצות שנק' קדוש כמ"ש (ויקרא יט, ב) קדושים תהיו כו' (שם כ, כו) והייתם לי קדושים אבל לא כקדושתו העצמי' כמ"ש (ש"א ב, ב) אין קדוש כה' ואמר בזהר ישראל קדישין ואורייתא קדישא אבל אין קדוש כה' כו'). ובכל זה יתורץ ג"כ קושיא הג' דלעיל בעיקר החטא דעה"ד כו' שהי' טובה מזה להיות מ"ת לברר ע"י תו"מ כל הניצוצין שנפלו כו' דע"י תו"מ גם עד ימות המשיח אין ערך לבירור זה לגבי בחי' הבירור שהיה ע"י עבודת האדם בג"ע מטעם הנ"ל וד"ל:
(יא) ואחר כל הנ"ל יתורץ הקושי' דלעיל מאין הי' הנחש יודע דבר זה שבאכלם מעה"ד יפקחו עיניהם ויהיו כאלקים יודעי טו"ר כו' והאדם לא ידע מזה כלום. איך נעלם זה מן האדם והנחש ידע מזה כו'. דהנה מבואר למעלה בענין ידיעת אלקים טו"ר שהוא בבחי' מקיף עכ"פ כו'. אבל האדם לא ידע בעה"ד טו"ר גם בבחי' מקיף מרחוק קודם שאכל מעה"ד דהיינו שלא ידע ממציאות רע כלל וכלל גם בידיעה מרחוק לפי שהי' כולו קדוש למעל' מעלה מבחי' טו"ר כלל כנ"ל. רק באכלו מעה"ד נפקחו עיניו לידע טו"ר בידיעה מורגשת ולא כידיעה אלקי' כנ"ל הטעם באריכות. וזהו מפני שהאדם גם גופו מן האדמ' הוא למעלה מבחי' עה"ד טו"ר כו' אך הנה הנחש שרשו מבחי' עה"ד טו"ר דוקא להיו' ידוע דנחש הוא בחי' גבורו' חיצונו' הנופלות מבחי' אחוריי' דגבורו' עליונו' דבחי' הקטנו' דיסוד ז"א כו'. (וכמ"ש במ"א בענין (במדבר כא, ט) ויעש משה נחש נחשת כו'. ובענין (שבת קמו, א) בא נחש על חוה כו'). שזהו בבחי' עה"ד טו"ר דוקא. ע"כ ידע הנחש ממציאות הרע בידיעה מורגשת דוקא היפוך האדם שהי' מופשט ומושלל לגמרי מידיעה זאת. וזה אשר ראה והשיג הנחש באדם ואשתו איך שהן למעלה ממציאו' עה"ד לגמרי ונתקנא בהם וחשק מאד שידעו מעה"ד כמוהו. (וכמ"ש בלק"ת שהנחש היה מסית לאדם שיראה ויביט בהיכלות הקליפות להשיג בשורש מציאותן ולידע אחריתן כו'. וע"י הבטה זאת הגם שלא הי' רק הבטה והסתכלות מרחוק נמשך נפשו קצת אח"ז. וזה הי' סיבה ששמע לקול אשתו בשבחי' שלה לעה"ד באמרה כי טוב העץ למאכל כו'). וזהו הטעם שהאדם לא ידע מעה"ד כלל והנחש היה יודע ממנו היטב:
(יב) אך עיקר הענין יש להבין מה זה שרצה הנחש מאד שיאכל אדם מעה"ד עד שהלך בערמה כ"כ לפתות את האש'. והלא מבואר למעלה דעבוד' האדם בג"ע כשלא הי' אוכל מעה"ד היה בירור כל הניצוצות מן הקליפות לגמרי יותר גם מבירור דלימות המשיח. וא"כ הרי הי' עילוי גם להנחש ששרשו מעה"ד שבא מצד השבירה כו'. ואדרב' כשיאכל אדם מעה"ד וימשיך תוס' יניקה לרע לא יהי' לו לנחש עליי' ותיקון גם לימות המשיח רק בהרחקה והעברה דוקא וכמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר כו'. אך תחילה יש להקדים ענין א' והוא כאשר שמע הנחש צווי ה' לאדם שלא יאכל מעה"ד וביום
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.