ד, א

אלומותיו מפני שהיה בו ספק והיה בו יגיעה רבה וכנ"ל. וכך הוא ענין עמל תורה שמברר בירורים דק"נ שעמל זה ביגיעה ולא נודע מה יהא בסופו ע"כ כשברר הכל ויהי' ברכה מרובה על עיקר אור הזרוע בא יבא ברנה וכמשלי' הנ"ל בעוסק במו"מ כשירויח הרבה או כשיבא במלחמה או בהצלה מ"ן כו' שנופל אז בזה ל' רינה. וזהו ההפרש בין שמחה לרנה דהרנה הוא ברמשא לערב דוקא והוא בענין העבודה ועמל תורה כל היום בחסד אל שנמשך בתומ"צ כל היום כו' כשנשלם לערב אז כתיב ותקם בעוד לילה פי' בעוד שהתחיל הלילה תיכף אחר כלות אור היום ותתן טרף ממה שנתברר כל היום כו' וד"ל:

(יח) ונמצא מובן מכל הנ"ל דעיקר ענין השיר והרינה הוא בבחי' העלאות מ"ן הדבר שלמטה ועולה למעלה בהצלחה עולה ברנה ושיר וכמו שיר על המים בשמחת בית השואבה שהיו נושאים את מי השילוח לעז"נ בט"ו מעלות כו' ועל כל מעלה היו אומרים שיר כו' (סוכה נא, ב) ט"ו מעלות היו ט"ו עליות והן הנק' ט"ו יסודות שזהו עליות התחתון לעליון בכל פרט כענין ט"ו ווי"ן דאמת ויציב כו'. וזהו שיר השירים אשר לשלמה שיר על כל השירים בחי' שיר פשוט לפי שהשיר הוא לענין עלי' מיוחדת כפי מדריגתו כך הוא השיר וידוע דיש עלי' על עלי' כמו שעולה מן הדבור אל המחשבה ומן המחשבה אל השכל או למעלה מן השכל שהוא הרצון וגם הרצון ותענוג עולה למעלה הימנו כו'. וזהו ענין שיר פשוט שיר כפול כו' שיר פשוט הוא בעלית הכתר גם הוא שהרי א' דגם אור צח כו' ועולה בשיר פשוט לגבי עילת העילות כו' ושיר כפול הוא עלי' דחו"ב לכתר ושיר משולש הוא עלי' חג"ת בחב"ד ושיר מרובע הוא עלי' המל' כמ"ש במ"א וד"ל. וכך הוא רינה דאורייתא בשיר ונגון שבטעמים כמו זרקא כו' וכמו ויהי שירו כנ"ל שהוא בבחי' שיר פשוט ושיר כפול דהתענוג הפשוט בניגונים הללו נקרא שיר פשוט שלמעלה מן החכמה עלאה שבאותיות התורה והמה באים באופנים מיוחדים כידוע כנ"ל שהיא בחו"ב שבהעלם ויש בו ג"כ בחי' חו"ג והכל בהעלם שלמעלה בגילוי ח"ע דאורייתא שהרי אין דרש בא מהם בתושבע"פ כלל. וזהו חכמות בחוץ תרונה ברינה ושיר דוקא ובחוץ דוקא לפי שיצאו מלמעלה למטה לברר בירורי נוגה וכאשר עולין למעלה מעלה אחר תשלום ברורי דרפ"ח שבעה"ד טו"ר כנ"ל. וזהו בחוץ תרונה ברינה ושיר רינה זאת היא העולה מלמטה למעלה מעלה עד אין שיעור כנ"ל והיינו עד בחי' מדריגה שלמעלה משרש מקור חוצבה בעצמות אא"ס ב"ה כנ"ל וד"ל.

(יט) והנה יובן עוד מכל הנ"ל בענין הרינה שלבד ענין התוס' הריוח והברכ' בעבודתו שזהו העילוי היותר נעלה בפועל ידיו לבד. אבל עוד ניתוסף מעלה יתירה בעצם מהותו ע"י עבודה זו שהצליח לו אשר לו היה בו קודם העבודה והתיקון. וראיה לד"ז הוא מ"ש והחכמה תחיה בעליה פי' בעליה דחכמה תחיה אותה החכמה שירדה למטה בברור ותיקון עבודה דוקא ואין הכוונה במ"ש והחכמה תחיה חכמתו