סא, ג

כי כח הפועל נמשך בפעולתו וכאשר שובת ונח ממלאכתו חוזר כחו שנתפשט בפעולתו אל כח העצמות ונק' נייחא כו' וכך הוא במע"ב שנקראים מעשה ידיו של הקב"ה בכל ו' ימי המעשה כנ"ל שזהו כח הפועל האלקי בעולמות דבי"ע וכאשר שובת ונח בשבת הרי חוזר פנימי' כח אלקי שבעולמות אל העצמות דא"ס ב"ה שבאצילות ונק' נייחא דרוחא כמ"ש וישבות ביום הז' ותרגומו ונח לשון נייחא כו' (אך א"כ היו כל העולמות בטלים במקור חוצבם במקור כל החיים העליונים כו' והענין ידוע שעליי' זאת היא בבחי' הפנימי' לבד ולא בבחי' החיצוניות וע"כ מוריד גשמי' ומצמיח תבואות בשבת כמו בחול וכן כל ההשתלשלות דעולמות הרוחניים כו' וזהו ענין עליית העולמות בשבת מעשי' ליצירה ומיציר' לבריאה ומבריאה לאצילות וכן עד רום המעלות בעצמות א"ס ב"ה ממש והכל בבחי' הפנימי' כו' ולע"ל יהי' עליות העולמות גם בחצוניות כמ"ש במ"א בענין השביעית כו') והנה עליות העולמות בבחי' או"ח כנ"ל זהו בכל עולם ועולם לפי ערכו ומדרגתו דוקא יש בו בחי' נייחא דרוחא שנק' בחי' או"ח אל העצמות (וכמו ג' עולמות בי"ע שהן בבחי' נר"נ נפש בעשי' נק' נייחא דנפשא וביצירה נק' נייחא דרוחא ובבריאה נק' נייחא דנשמתא כו' עד"מ השובת ממלאכתו שינוח כח התנועה שבבחי' נפש ומדות שבלבו שהוא בבחי' רוח וגם השכל שבמוח שהוא בבחי' נשמה וכן גם הרצון והתענוג שלמעלה מן השכל כו') וכמ"כ יובן שיש בחי' שבת בכל עולם ועולם לפי ערכו עד רום המעלו' וז"ש עולת שבת בשבתו כו' וד"ל:

(טו) והנה ידוע שבתפלה וק"ש שבכל יום ויום יש בה מעין האור דשבת והוא בחי' או"ח הנ"ל להיות שהתפלה נק' סולם מוצב ארצה וראשו כו' שע"י התפלה עולה למעלה בשער השמים כל העלאות ובירור דרפ"ח כו' שזהו ע"י ענין טרדות הפרנסה שנק' מ"ר שעסק בכל נפשו ולבו ה"ז מעלין את הנפש ג"כ בבחי' העלאה למעלה עד שגורמים להיות בחי' ניייחא דרוחא למעלה באצילות בתוס' אור גדול מן הראשון כנ"ל בענין ותלך התיבה כו' והוא ע"י התפלה דוקא מטעם שנק' סולם שבה עולים הכל כנ"ל וע"כ יש בתפלה מבחי' השבת שהוא בבחי' או"ח בפרט מאותו יום ונכללים כל התפלו' דו' ימי החול בשבת וד"ל אך הנה בחי' נייחא דרוחא הנ"ל בבחי' השבת אינו נק' רק בשם בחי' שבת תתאה לבד ולא שבת עילאה להיות ידוע שהשבית' מן המלאכה לבד הוא שנק' שבת תתאה כמו בליל שבת שכל אשר עשה בו' ימי המעשה עולה למעלה לפי שנק' שביתה מן המלאכה שהוא בבחי' או"ח בהעלאת הבירורים דרפ"ח כו' אבל בחי' שבת עילאה אינו ענין שביתה מן המלאכה כלל שהרי נק' יום שכולו שבת כו' שהוא בחי' מנוחה העצמי' והוא לע"ל באלף הז' שנק' מנוחה לחיי העולמים שלמעלה מבחי' הבירורים דרפ"ח כו' כי אז כבר נברר הכל ולא יצטרך לברר לעה"ד וכמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ כו' (וכמ"ש בר"מ דאילנא דטו"ר יתעבר מעלמא כו' וע"כ נאמר לע"ל בלע המות לנצח כו' כידוע) והאות לזה הוא מה שנק' חיי עולם