מח, ד

דיסוד דאו"א שגם בחי' החו"ג דאימא הן סתומי' ונעלמי' שאין שם שרש אחיזה ויניקה לעה"ד טוב ורע כלל ונק' עץ החיים שבתוך הגן כו' כנ"ל שזהו כמבואר למעלה בענין יחוד דאין דנקודת חכ' העצמי' שמלובש בפנימי' דבינה שהוא כמו ענין עומק המושג כנ"ל שעונג הנעלם דעצמות הפשוט שבנקודה דאין דחכ' אינו בא במורגש ביש דהשגת שכל דבינה אלא הוא סתום ונעלם בהעלם דאין דבינה (כמ"ש והחכ' מאין תמצא ואי זה מקום בינה) אך הנה כמו שמבואר למעלה בה' מדרגות התפעלו' שבבינה שיש מעלה בירידת המדרגה בהשגה והסבר בהגשמה יותר מתמצית ורוחניות דעומק המושג בב' דברים א' שמתרחב בה מעונג העצמו' כנשמות שנהנין כו' וכעוה"ב כו'. והב' מצד הבירור שמתברר שם יותר כמו בעיון דבינה לעמוד על אמיתי' הדבר שמברר לתמצית דעומק המושג יותר כו' כך הוא בירידה דנקודת אין דחכ' שהוא תמצית ופנימי' דעצם הדבר כמו שהוא באמתות מהו"ע שלזה נק' החכ' אמת כנ"ל שלמעלה הרבה מתמצית דעומק המושג כו' מתברר יותר לאמיתתו בבואו בהגשמה יותר כמו בעיון דבינה ובהשגה והסבר החיצוניות שנק' טעם השכל יותר ממה שהוא ברוחניו' דתמצית השכל אעפ"י שנקוד' דחכ' כבר ברור בתכלית כראי' במהות כנ"ל (וכמו החכם האמיתי שאו' דבר חכ' שהיא ברורה מכבר בתכלית שאין בה תערובת פסולת כלל ובלא נטי' לימין ושמאל שמפני זה נק' החכ' אמת שמכוין לאמיתו של דבר כמו שהוא משא"כ מי שאינו חכם שידבר איזה דבר שכל ינטה בדרך עקלתון מן הנקודה האמיתי' שבו ויהי' ממילא דבר שטות או טעות ושקר להחליף טוב ברע כו' וכמו השוטה שידבר גם הוא איזה שכל וסברא אך שיטה מדרך האמת ויהיו דבריו דברי שטות ולא דבר חכ' כלל וכן במי שמדבר רבוי דברי' ביותר בהכרח שינטה מנקודה האמיתי' כו') עכ"ז כאשר נקודה האמיתי' דחכ' באה למטה יותר בהגשמה כמו בהשגה והסבר הדבר להטעים הענין בטעם השכל (כמו מ"ט כו') שנק' טעמו של דבר כנ"ל וכ"ש בעיון דבינה להתבונן ולעיין היטב לעמוד על הדבר איך הוא כו' שזהו לבררו בעיון השכל היטב הדק כמו הפלפול שמקשה קושיות כו' וכה"ג אז נתברר יותר אמיתי' הנקודה דחכ' וגם מתרחב בה מעונג הנעלם הרבה יותר משיש עונג העצמות בעצם נקודה זו מטעם הנ"ל במקיף דכתר בחיצוניות בינה דוקא וכ"ש בירידת עוד הנקודה דאין זה בחו"ג דאוי"ר המגולים שבא במדות אחר קיצור ההשגה דבינה (שהוא בחזה הלב) שם יותר מתברר נקודה דחכ' לעומק' יותר וכמו ולבי ראה הרבה חכ' כו' (וכמ"ש במ"א שזהו יתרון מעלת יסוד אבא דאור אימא מסתיים בחזה דז"א ויסוד אבא מאיר ביסוד ז"א) ונק' עומק החכ' שבלב (וכמו שהלב מבין בבינה לעומקה יותר ונק' עומק בינה שבלב כך הלב רואה ראי' עין השכל דנקודת חכ' יותר לעומק' ממקורו הראשון) מטעם הנ"ל ומתגלה בלב דוקא מעונג הנעלם שבחכ' יותר והוא שיר פשוט ושיר כפול דחו"ב שבא בהבל החיצון דלב בקול גשמי שבו יותר עומק הכונה שבמוח בינה הנק'