כא, ג
דפנימית ח"ע שהוא נקודה די' דחכמה הנ"ל. וכמ"ש בר"מ בענין דחילו ורחימו רחימו דחילו דיר"ת שרשו ביר"ע. וז"ש הן יראת ה' כו' משום דנתב"ס דוקא וכמ"ש (קהלת יב, יג) סוף דבר הכל כו' האלקים ירא כו' כי זה כל האדם דח"ע כו'. וכן אמר (ש"ב כג, א) ואלה דברי דוד האחרונים כו' דבחי' משיח הקים על כו' וז"ש (משלי יב, ד) אשת חיל עטרת בעלה ואמר (תהלים קיח, כב) אבן מאסו כו'. ובכל זה הרי יובן הטעם איך שיכול להיות חבור וקשר לנשמת אדה"ר מהיותר עליון בגוף הדומם היותר אחרון והיו לאחדים ממש כחומר וצורה מטעם הנ"ל שא"א שיבא בחי' נקודה די' דחכמה בצו"ח כלל אלא דוקא בבחי' הדומם שהוא דוקא בחי' כלי לאור דכח מה דבחי' בטול דאין בעצם כנ"ל (כמ"ש ונחנו מה. מה בעצם כו' וד"ל). (טז) והנה עדיין אין זה מובן שהרי במע"ב היה ג"כ הכל מן העפר בחי' דומם כמ"ש תוצא הארץ דוקא וא"כ היה בזה ודאי מבחי' אין דחכמה הנ"ל. ולמה באדם בגופו דוקא היה בחי' התלבשות זו דנקודה די' דחכמ' יותר מבכל מע"ב. אך הענין הוא דאע"פ דמטעם דנתב"ס דוקא ע"כ הכל היה במע"ב מן העפר דארץ דוקא. אבל הרי נמשך לארץ ע"י בחי' הדבור דמאמר תוצא הארץ וכה"ג שבדבור זה אינו רק מבחי' שפע דחכמה בבינה ומדות שהוא מ"ש ויאמר אלקים כו'. ולא היה העפר דארץ כלי לאור בגדר בריאה כחומר לצורה כעפר גופו של אדה"ר רק שהארץ עשתה רצון קונה כמאמר למה נק' שמה ארץ שרצתה כו'. אבל עפר המובחר דאדה"ר היה בעצמו ומהותו בחי' כלי ממש לרוח ונשמת החיים שנפח באפיו כו'. שזה ודאי מצד שאין כלי לבחי' נקודה דאין דחכמה רק בסוף הכל משום דנתב"ס ממש. וע"כ מזה הטעם הי' ביכולת אדה"ר להעלות לכל מע"ב כנ"ל וד"ל:
(יז) והנה להבין שרש כל הדברים הנ"ל בתוס' ביאור. הנה יש להקדים באור הפסוק מ"ש (משלי ג, יט) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. דהנה ידוע בענין שמים וארץ שהן בבחי' רוחניות וגשמיות דהיינו בבחי' משפיע ומקבל שהמשפיע בכל מקום הוא בבחי' הרוחניות והמקבל הוא בבחי' הגשמיות והגשמיות מקבל מן הרוחניות שזהו כמו בחי' צומח ודומם בכלל. וביאור הענין הנה אנו רואים בחוש שכל שפע ברכת פרי הארץ וכל אשר בה הכל נמשך מן השמים דוקא. והוא מגלגל המזלות שהמזלו' קבועים ברקיע הנק' שמים. ומהם נמשך כל שפע רוחני בארץ הגשמי וכמ"ש (הושע ב, כג) אענה את השמים והם יענו את הארץ וענייה זו לשון שפע הוא כידוע. וכמו (דברים לג, יד) וממגד תבואות שמש וממגד כו'. הרי נשפע רוחניות כח השפע שבתבואות הארץ שצומחי' מן הארץ ע"י חום השמש. אע"פ שע"י זריעה בארץ נמשך מכח הצומח שבארץ להצמיח הכל כמ"ש הכל היה מן העפר דוקא. אבל זה גופא שיצמח מן הארץ זה בא מכח העליון רוחני דמזלות שברקיע דוקא וכמאמר אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה שמכה אותו ואומר כו'. לפי שהכו"מ שברקיע הן כחות רוחניים ויש בהם דוקא כח המגדל ומצמיח לעשות רבוי תבואות וכל
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.