כא, ב

וזריקה כמו ענין הנפיחה באפיו כו'. וא"א לבחי' מדבר לבוא בהתלבשות כ"א בסמוך וקרוב אליו שהוא בחי' החי (כעכשיו שנמשכה הנשמה בגוף בבטן שהוא בבחי' חי כו'). אלא צ"ל שיש מקור ושרש לבחי' הדומם שהוא משתווה בערך ויחוס אחד עם בחי' המדבר דוקא שלמעלה מן החי ע"כ בא אור הנשמה בגוף הדומם דוקא וזה פלא גדול. ואם מצד שנעוץ תב"ס וסב"ת כנ"ל היא גופא יש להבין טעמו של דבר זה למה נעוץ תב"ס דוקא ולא באמצע כו'. אמנם הנה ידוע בטעם קריאת שם דומם ע"ש בחי' השתיקה כמו (תהלים לז, ז) דום לה' (שם לט, ג) נאלמתי דומיה וכה"ג וזהו ענין העדר ההתפשטות בתכלית כי הדומם אין לו התפשטות כלל וכלל בצמיחה ורבוי רק הוא כהוייתו לבד ולא יבא לכלל רבוי והתפשטות לעולם כו'. והנה בחי' יו"ד דחכמה הוא ג"כ בבחי' דומם בהעדר ההתפשטות לגמרי. וכידוע בענין בחי' כח מה דחכ' שהוא בבחי' ביטול בעצם בבחי' האין בעצם שהוא בהעדר ההתפשטות לגמרי והוא בחי' נקודה די' שאין לה התפשטות כלל כמ"ש (איוב כח, יב) והחכמה מאין כו' בבחי' אין והעלם ממש והוא העלם אור השכל טרם שבא לכלל גלוי מאין ליש שלא בא עדיין לבחי' משפיע לבינה שאע"פ שחו"ב נק' תרין ריעין דלא מתפרשין שמאור החכמה נמשך לבינה שהיא התפשטות ההשגה לאורך ורוחב כו' זהו באות יו"ד דחכמה שזהו בחי' יש דחכ' שמקיף התחתון דיו"ד נמשך לבינה והוא כמו הברקת אור השכל שנק' התחכמות והבנה שבאה לכלל השגה ותפיסה ממש כידוע בענין הבן בחכמה וחכם בבינה כו'. אבל בחי' נקודה די' אינה אלא בחי' צמצום והעלם דחכמה כמו שהיא בבחי' האין ממש וא"א שיבא לבחי' התפשטות בבינה (והוא ענין שמן דחכמה צף ע"ג יין דבינה ואין להם חבור כלל לענין טומאה כו') (שבת ה, ב) וזהו הנקרא שכל הנעלם מכ"ר שנק' ח"ס או פלאות חכמה כו'. ע"כ א"א שיבוא בחי' נקודה דחכ' בהתלבשות רק בבחי' הדומם דוקא שהוא האחרון יותר שאין מאיר בו מבחי' השגה דבינה ומדות כו'. להיותו גם הוא מבחי' העדר ההתפשטות לגמרי שלזה נק' דומם ל' שתיקה כנ"ל. אבל בחי' המדות והשכל שהן בבחי' צמיחה והתפשטות לא יכול נקודה דחכמה בחי' האין בעצם להתלבש שם כלל. וזהו הטעם שנעוץ תב"ס דוקא שהוא הדומם ולא באמצען שהן בחי' הצומח וחי דמדות ובינה כו' וד"ל. (ואע"פ שבמע"ב אמר בראשית ברא בחוכמתא וכמ"ש כולם בחכמה עשית (תהלים קד, כד) דאבא אמר לאימא כו' שנתפשט עד בחי' אותיות הדבור די' מאמרות להיות כל חלקי דצ"ח כו'. זהו מבחי' היש דחכ' דבראשית נמי מאמר הוא שנק' תרין ריעין כו'. אבל בחי' אין דחכמה לא בא בהתלבשו' במע"ב רק בבריאת אדם בעפר גופו שנאמר ויפח באפיו כו'. ולזה הטעם ע"י האדם דוקא נתעלה כל מע"ב כנ"ל וכמו עליית העולמות עכשיו בכל שבת לבחי' אין דחכמה כידוע וד"ל:

(טו) ויובן זה בעבודת ה' כמ"ש במ"א ע"פ (איוב כח, כח) הן יראת ה' היא חכמה דיראה תתאה בחי' ביטול כדומם כמו נאלמתי דומיה כתפלת י"ח בלחש אין מלה בלשוני שהוא בטול היש בתכלית שרשו מגיע בבחי' בטול דאין בעצם