ג, ג

ול"ת כו' שזה ירידת כח הבירור שבמעלה בשרשו מפנימית ח"ע מטעם הנ"ל וכמו הנ"ל בטעם שניתנה התורה ע"י משה דוקא להיות שרשו במ"ע כי מן המים כו' ומשם נמשך הכח ועוז לברור דח"ת כמ"ש תורה צוה לנו משה דוקא וכמ"ש מה שמו ומה שם בנו בחי' ב"ן דמ"ה דוקא לז"א תנו עוז לאלקים דוקא בחי' ב"ן ששרשו בב"ן דמ"ה שלמעלה ממ"ה עצמו כנ"ל. וזהו חכמות ב' חכמות היינו ח"ע וח"ת שהוא בחי' ב"ן דח"ע שהוא שרש ומקור לח"ת שניהם ירדו לחוץ לק"נ לברר ונמצא ירידה זו לב' החכמות יחד דשניהם א' ממש ונמצא יש כאן ד' מדריגות פנימית וחיצוני' בח"ע ופנימית וחיצונית בח"ת וחיצונית דח"ע דתורה למעלה מפנימית ח"ע וכך חיצונית דח"ת הבא בגלוי המעשה בהלכות ודינין למעלה מפנימית שבה שהוא תושב"כ שנקרא מ"ה וז"ש תורה צוה לנו בתושבע"פ דוקא וכמ"ש ומה שם בנו כו'. וזהו ערבים עלי ד"ס כו' וכידוע בענין א"ח עט"ב כו'. אבל ח"ת דמע"ב גם בשרשה בחכמ' שבראש במוח הח"ע הכל רק מבחי' הצמצום שבשם אלקים שבא בבחי' השתלשלות שזהו כמחשבה ושכל שבצרכי ביתו שנק' עמל שיחה כנ"ל רק שבו מלובש כח הבירור חכמות דח"ע וח"ת וכמ"ש בראשית בשביל התורה שבעבורה דוקא היינו ח"ת דתושבע"פ שיהיה בירור עה"ד כנ"ל ברא הכל בראשית בחוכמתא דבראשית נמי מאמר הוא כנ"ל וד"ל. וענין הרקיע המבדיל אינו רק בין חכמה בראש וסוף דמע"ב אבל בענין חכמה דתורה אע"פ שמצמצם א"ע לברר כנ"ל אין זה צמצום אמיתי מצד העצם אדרבה זהו עיקר גלוי כח עצם חכמתו רק שבא דרך ירידה עצומה לתקן דבר כו' כנ"ל וד"ל:

(טז) ומעתה יש להבין מ"ש בחוץ תרונה רינה זאת מה היא ומהו בחוץ דוקא. והנה מבואר למעלה דכל עיקר ירידת ב' חכמות ח"ע וח"ת דתורה למטה הוא לברר לעה"ד דק"נ שזהו נקרא חוץ כמו אמצאך בחוץ אשקך כו' שהן עולמות הנפרדים שאחר מסך המבדיל כו' עד עולם העשיה שבדצח"מ שבו מעורב טו"ר והיינו בחי' הבירורים דנוג' דעשי' בקיום התו"מ בסו"מ בפו"מ וע"ט בדברים גשמיים ע"י הצדיקים שהן כנ"י שנא' ועמך כולם צדיקים בתו"מ שגם פושעי ישראל כו' ואע"פ שזהו בחי' ירידה גדולה ממקום ומדריגה עליונה דח"ע וח"ת כמו שהן במקומן אבל ירידה זאת צורך עליה הוא שיתעלו ב' חכמות הללו למקור פנימית ועצמי' דח"ע בעילוי אחר עילוי למעלה מעלה הרבה ממקור שרשן כמו שהיו טרם ירידתן למטה כנ"ל. וזהו ענין תרונה ברינה ושיר בחוץ דוקא שזהו לאחר שלימות הבירורים דק"נ שע"י ב' חכמות הללו יתעלו ברינה ושיר דוקא דכל רינה ושיר היינו כשצריך לעלות למעלה מעלה עולה ע"י השיר ורינה דוקא כשיר על הקרבן שהלוים אומרים שיר לפי שהקרבן הוא בחי' ההעלאה מלמטה למעלה להיות לריח ניחוח להוי' דאצי' ה"ז עולה ע"י השיר שהלוים אומרים שבשיר זה עולה הקרבן עד רום המעלות לריח ניחוח כו'. והטעם לזה שכל ההעלאה אינו אלא ע"י שיר ורינה דוקא הנה יובן במה שאנו רואים בעיקר ענין הרינה למטה שהוא בדבר המתחדש מרע לטוב ומשפלות לגבוה וכה"ג וכהצלה מן