צט, ב

או' בשם ה' ממש כאלו הוא הנותן והמשפיע מאחר שאינם בבחי' מציאות ומהות בפ"ע כלל ואין לשון זה ענין פירוד כלל כמו כשאו' שוב אשוב או עתה ידעתי כו' זהו רוח האלקי' המדבר בו ממש ואינם דברי עצמו כלל וכן כל מה שאמר המלאך בלשון עצמו כמו עתה ידעתי כו' נשאתי פניך כו' וכמו הרבה ארבה כו' הכל הוא כח האלקי המלובש בו ואו' ידעתי ממש וכה"ג (ודוגמא לדבר זה הוא דבר ה' בפי הנביא דרוח ה' הוא המדבר בו וכל דבריו אינם דברי עצמו כלל כי שליח הוא ואינו אלא כלי להכיל דבר ה' בפיו כו' ועכ"ז אינו כמו מלאך ממש שהרי או' בתחלה כה אמר ה' צבאות כו' והמלאך אינו מזכיר כלל שהוא שליח כמו שאו' שוב אשוב או עתה ידעתי כו' לפי שהמלאכים הן בחי' כלים ממש לאור האלקי בלתי נראה ליש ודבר בפ"ע כלל ויש מלאכי' שהן מבחי' כלים חיצונים דמל' ויש שהן מבחי' כלים פנימי' יותר שנק' אברין דשכינתא כמלאכים שנק' מארי דעיינין ומארי דאודנין כנ"ל ועד"מ העין והאזן שהן חומר לצורה ומתאחדים כא' ואין להבדיל ביניהם כלל וכלל והרי כאשר יראה האדם בעיניו אע"פ שעיקר הראי' הוא כח הראי' הרוחנית שבעין עכ"ז יאמר עיני ראו או אזני שמעו כו' אע"פ שהעין והאזן אינם אלא חומר מוכן לקבל הצורה הרוחניות דראיה ושמיעה אמנם להיותה מיוחדת ומתכללת בצורה הרוחנית יאמר עיני ראו ואזני שמעו וכן בהילוך ברגלי הלכתי ובידי עשיתי וכה"ג ומובן מזה ג"כ להיפוך שכאשר יאמר אדם ראיתי או שמעתי והלכתי וכה"ג אע"פ שע"י כלי העין ראה וע"י האזן שמע והרגל הוא ההולך עכ"ז יאמר ראיתי ולא יזכיר לומר ראיתי בעיני ושמעתי באזני כו' לפי שהכלים דעין ואזן מתאחדים בצורה דראיה ושמיעה עד שלא יתכן לכנות שם דבר בפ"ע לעין ואזן ויד ורגל וכה"ג דמסתמא בראיה הרוחנית ראה בכלי עינו כו' כי נכללים האברי' בפנימיות חיות נפש האדם הרואה ושומע כו' ואין להבדיל ביניהם כלל וכך הן המלאכים שנק' עיינין ואודנין וכמ"ש היוצר עין שהוא הכלי הממוצע שנק' עיני ה' הלא יביט ממש שאין להבדיל ביניהן כלל מצד ביטול הכלי בתכלית אל האור וכן אמר הנוטע אזן שהן המלאכים שנק' מארי דאודנין הלא ישמע כו' וכן להיפך כשאו' וירא ה' וישמע כו' זהו ע"י המלאכים שנק' עיני ה' ואזני ה' כו' כמו ה' עיניו משוטטות בכל הארץ שנק' מארי דאשגחותא כנ"ל שאינן בבחי' יש ודבר במציאות בפ"ע כלל ואינן נבדלים מפנימית כח האלקי שבהן כלל אלא הן נכללים בכח האלקי ממש כחומר המוכן לקבל הצורה כו' שהוא כח האלקי המאיר בהן בתמידות ומצד גודל התאחדות שבהן בכח האלקי בתכלית ע"כ יוכל המלאך לומר בלשון עצמו כנ"ל ואין זה פירוד כלל אדרבה מחמת גודל עוצם הביטול וההתכללות כחומר בצורה שאין להבדיל ביניהם כלל משא"כ אם היו המלאכים בבחי' יש ודבר בפ"ע נבדל מכח האלקי הי' הדיבור בלשון עצמו כנ"ל נק' בחי' פירוד אבל מאחר שהן בחי' כלים ואברים דשכינתא כנ"ל הוא הטעם שאו' בלשון עצמו כמו ממני

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.