פב, ב

שבהשגה כמו (תהלים פד, ג) לבי ובשרי ירננו כו' (שם קלב, ט) וחסידיך ירננו ואמר בזהר לויך מבעי לי' כו'. וזהו ענין הפסוק הזה ועבד הלוי בשיר להוא דבחי' עתיקא ממש שהוא גלוי התענוג הפשוט שיבא במורגש בהשגה דבינה מטעם הנ"ל והוא העוה"ב אשר אהיה דאנא זמין לאתגלאה ממש כמו שהוא בהשגה בבחי' יש מורגש דוקא כנ"ל וד"ל). ועם ביאור ענין זה יובן ג"כ עוד ענין א' המובא בפרדס בענין ג' קוצין שבי' שקוץ העליון הוא בחי' הכתר וגופו של יו"ד הוא נקודה דחכ' והקוץ התחתון שבה הוא הנמשך ומתפשט לעשות לצורת אות הה"א באורך ורוחב כי מקוץ התחתון דוקא שנוטה להלאה מן הנקודה הוא שנמשך ההשגה דבינה לאורך ורוחב כנ"ל. שזהו כח הבינה להבין ולהשיג בלבוש המסתיר ומגשם כו' (והוא מ"ש הבן בחכמה כנ"ל) אבל נקודה דחכמה עצמה אין בה רק כמו שהיא בנקודה אחת ואין בה כח זה להביא לידי השגה ממש לפי שאין לו שרש גבוה בכתר כ"כ בעומק ורוממות העצמות עד שיוכל לבא לידי ירידה והתלבשות כ"כ כפי כלל הנ"ל דכל שאינו גבוה כ"כ לא יוכל לבא למטה כ"כ אבל בחי' קוץ התחתון דיו"ד יש ביכולתו להתפשט בהשגה ולעשות מיו"ד ה"א לפי ששרשו היינו בחי' קוץ העליון ממש הפונה למעלה ע"ג היו"ד שהוא בחי' הכתר עצמו כידוע (שנקרא כתר שבכתר שלמעלה מחכמה שבכתר) שהוא גבוה יותר יותר יוכל לבא למטה שהוא בהשגה דוקא המלביש ומסתיר לנקודה דחכמה וכנ"ל דכל הגבוה יותר א"א לו להתלבש כ"א בלבוש היותר תחתון וכמו משלי שלמה וכה"ג ונמצא דבחי' קוץ העליון שביו"ד שהוא בחי' הכתר היינו מ"ש ועבד הלוי הוא שהוא בחי' בינה שזהו קוץ התחתון דיו"ד שעושה מיו"ד ה"א והוא מ"ש בזהר דדא הוא עתיקא ממש שאין זה בא אלא מכחו של עתיק ממש שהוא קוץ עליון דיו"ד שלמעלה מן החכמה שמלובש בקוץ התחתון דוקא כנ"ל וד"ל:

(טו) והנה בכל הנ"ל מתורץ היטב הקושיא הנ"ל בה"א דאברהם שמשמעות הכתוב ששם זה בה"א נוספת הוא למעלה גדולה ושבח גדול משם הראשון דאברם ע"כ אמר ולא יקרא עוד שמך אברם כו' (וכל הקורא לאברהם אברם עובר בלאו כו') (ברכות יג ע"א) אעפ"י שבחי' ה"א זה הן בחי' ה"ח הנגלים ביסוד כנ"ל הוא בחי' ירידה גדולה לבא מן ההעלם מלמעלה למטה מטה בגלוי גמור ובאמת לפי הנ"ל בענין ועבד הלוי הוא דא הוא ע"י כו' הרי מזה יובן דבאמת שם זה דאברהם גדול במעלה הרבה משם דאברם לפי שבה"א דאברהם ה"ז בחי' התגלות ממש מן ההעלם דנקודה דחכמה שאין זה בכח דנקודה דחכמה עצמה אלא בבינה דוקא שזהו בחי' ה"א עלאה שהוא ה"א דאברהם ששרשו בבחי' עצמו' דאור הכתר שהוא גבוה הרבה מבחי' חכמה שבכתר שנק' אברם בחי' נקודה דחכמה הנ"ל וע"כ אמר והיה שמך אברהם בה"א שהן בחי' ה"ח שמתגלים מבחי' פנימית הכתר כו' כנ"ל. וזהו דוקא בשעת מילה ופריעה שאז דוקא היה בכחו של אברם לצאת מן ההעלם הפנימית לידי גלוי בה"ח פנימיים הנ"ל ואין זה מצד כח אברם עצמו דאדרבה נק' שכל הנעלם מכ"ר אלא