פב, א
תליא כנ"ל וד"ל:
(יג) ומזה יובן ג"כ בענין וטעם התלבשו' התענוג העליון בבינה יותר מבחכמה כנ"ל דאע"פ שהחכמה בבחי' אין כנקודה די' ובינה בבחי' יש בהשגה ותפיסה ומקבלת מחכמ' כנ"ל הנה אדרבה היא הנותנת דבחי' אור התענוג העליון שלמעלה מן החכמה מתלבש בבינה דוקא להיות שבאמת מה שמבחי' נקודה דחכמה בא לידי גלוי בהשגה לאורך ורוחב אין זה בא מכח נקודה זו שא"א לה להתפשט בהשגה כלל אלא מה שבבינה מתפשט לאורך ורוחב הנה זהו מכח הבינה עצמה וכח הזה שיש בבינה להביא המושכל להתפשטות דהשגה באורך ורוחב בבחי' יש אע"פ שהוא מסתיר על נקודה דחכמה כנ"ל זה עצמו הוראה גדולה ומופת חזק על עצם שרש כח הבינה למעל' בבחי' הכתר למעלה וגבוה יותר משרש ומקור מנקודה דחכמה הבאה מאין דכתר ממש כי מאחר שיש ביכולת כלי הבינה להבין ולהשיג בהשגה גמורה (כי השגה זו זהו כמשיג ותופס ביד שזהו הגשמה ממש) בלבוש מסתיר שאין זה בכח החכמ' דנקודה די' כלל הרי ביריד' והתלבשו' הזאת מובן שיש לה שרש וכח עליון בפנימית הכתר ביותר מן השרש דחכמה בכתר דהיינו מעומק הכתר יותר ע"כ תוכל לירד למטה כ"כ להביא כל שכל בלבוש ההשגה והתפיסה הגשמית וזהו שאחר גלוי נקודה דחכ' (שמבריק כברק כנ"ל) מתפשט אור הבינה לאורך ורוחב ומקפת וסובבת לנקודה זו מכל צד שזהו כמ"ש (ירמי' לא, כא) נקבה תסובב גבר שזהו מצד שרשה בכח עצמה שהוא למעל' מן שרש נקודה דחכמה דהגם שהחכמה מאין תמצא הרי אין בכחה להביא בלבוש השגה רק היא בנקודה די' כו' ובבינה יש כח זה (אע"פ שמקבלת מחכמה היינו שאותו נקודת השכל הוא שמביא לידי השגה אבל כח זה עצמו מה שיכול להביאו להשגה שרשו בעומק פנימית הכתר יותר משרש דנקודת חכמה מאין דכתר (וז"ש בס"י הבן בחכמה וחכם בבינה דהבן זה היינו בחי' כח דבינה להביא נקוד' דחכמה להתפשטות בהשגה גמורה שהוא למעלה מהחכמה עצמה וזהו דנבונים לא אשכח כו' (ערובין ק, ב) שהוא המבין דבר מתוך דבר שזהו בא ג"כ מכח הבינה דוקא שאין זה בכח נקוד' דחכ' שאינה אלא הברקת הנקודה כמו שהיא באה מאין כו' ולא שיוכל להבין מזה דבר אחר כו' שזהו אינו בא רק מכח ההסבר שבבינה שנק' פנים מסבירות שיותר גבוה מפנים מאירות דנקוד' חכמה שמאיר מן ההעלם שנק' כח המוליד את השכל שאין בו תוס' רק כמו שהוא משא"כ בכח ההסבר שיבין דבר כו' לפי ששרשו בהעלם דכתר בעומק יותר כו' וד"ל):
(יד) ומעתה הנה יובן שבחי' התגלות הזאת בהשגה דבינה אין זה רק הוראה ומופת על עצמות רוממות מעלתה בבחי' הכתר הנק' עתיקא וז"ש במאמר דלעיל דא הוא עתיקא ממש לפי שכח זה דבינה היינו בחי' הכתר עצמו ממש שלמעלה מכח השפע דחכמה שבא מאין דכתר (ויובן זה בנפש האדם בשמחה שבשיר ונגון שנק' שיר פשוט שבעצמות הנפש ממש הוא בא דוקא בשמחה שבשיר הבא בבינה
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.