מח, א

פנימי' דחכ' שהיא למעלה מהיות בחי' מקור משפיע לבינה בהשגה כנ"ל זהו כמו מי שנופל במוח החכ' שבו איזה דבר חידוש בהשכלת מושכל חדש אך שאינו בא בגילוי עדיין גם לעצמו רק כמו ברק המבריק שחולף ועובר על המוחי' ולא יתיישב במוחו עדיין (שנק' עש בליצט או עש שוועבט איבערין מוח כו') וע"כ אינו יכול לבא על גילוי אור זה להביאו בהשגת שכלו גם לעצמו ומכ"ש שלא יוכל לגלותו לזולתו כו' וזהו בחי' אין דחכ' כמו שהיא בהעלם כנקודה א' בבחי' העדר ההתפשטות עדיין ואמנם זהו בחי' עצם אור פנימי' השפע דחכ' כמו שהיא במקורה (כמו המעיין סתום טרם שנובע בגילוי טפין טפין בנהר כמ"ש במ"א) שהוא בבחי' מקור כח המשכיל ההיולי ששם הוא בחי' העונג הנעלם הפשוט הנ"ל שנק' אין ממש (וכמו בשבת שעולה בבחי' אין דחכ' כמו שהוא בכתר שנק' ע"י וא"א והוא בחי' ח"ס כידוע) אך עכ"ז יש יחוד פנימי דאו"א כנ"ל כמו בשבת ויו"ט בב' אופנים כמשי"ת שזהו יחוד דפנימי' בינה שהוא בחי' עומק המושג הנ"ל שנק' אין של היש דהשגה כו' שמתייחד ומקבל לבחי' פנימי דאור החכ' שנק' פנימית אור אבא כו'. ולכאורה איך יוכל להיות יחוד פנימי זה מאחר שבחי' אין דחכ' אינו בגדר שפע בגילוי והתפשטות להיות מקור להשגה כלל כנ"ל ואיך יגיע לו בחי' עומק המושג דבינה שהוא עכ"פ בגדר השגה ונק' יש גם הוא כנ"ל כו'. אך הנה יובן דבר זה עפ"י הידוע ששרש החכ' הוא בבחי' ראי' מקרוב כמו איזהו חכם הרואה את הנולד שרואה בעין שכלו את הנולד להיו' שהגם שהעתיד להיות הוא נעלם מן ההשגה דשכל אבל בבחי' אין דחכ' יראה את הדבר הנעלם כמו שרואה בעין הגשמי למרחוק כך רואה בראית עין השכל כו'. (וכמו הערמומית שבהעלם גדול מן ההשגה יוכל החכם לראות בעין שכלו בבחי' ראי' שרואה הנעלם כמו שרואי' לאור הנר כו' וע"כ נק' חכמי ישראל עיני הקהל כו' לפי שהחכ' נק' אור המאיר גם בחושך כו') וע"כ א' (ב"ב יב, א) דחכם עדיף מנביא כידוע אבל בחי' בינה בהשגה ותפיסת השכל הוא בבחי' שמיעה מרחוק כמו השומע ומבין איזה דבר מה שהגם שמבין הדבר על בוריו אין זה כמו הראי' במהות הדבר עצמו כמו שהוא כמו שאמ' שאינו דומה שמיעה לראי' דאעפ"י שיכוין בהשגה כמו שהדבר הוא בעצם ממש מ"מ הרי מרחוק נראה לו בהשגת שכל לבד ולא מהות הדבר כמו שהוא וזהו שנק' ידיעת המציאות ולא ראית והכרת המהות כו' וכמו שמבין ומשיג מה שמספרי' בשבח גדולת המלך בכי טוב ויכוין לאמתתו עכ"ז אינו דומה לראי' כשרואה במהות המלך וכך הוא בעיון השגת השכל ביח"ע ויח"ת הגם שמבינו על בוריו זהו רק בהשגה לבד שאינו מגיע רק למציאות הדבר דהיינו שנתאמת אצלו מציאות אלקות בהשגה ותפיסה שנק' שמיעה מרחוק כמו שמע ישראל וכמו שמעתי שמעך יראתי וכשבחות שבס' תהלים כמספר בגדולת המלך שאינו דומה לראי' במהות ועצמות שלא יוכל לבא בהשגת שכל כלל גם בעומק העיון שמשיג הדבר על בוריו וזה ההפרש יש גם בראי' דחכ' הגם שרואה בעין