לה, ד
הסתר כלל אדרבה מזה הלבוש דאור תורה שבחכ' דאורייתא דוקא אתברירו רפ"ח כו' בסומ"ר כו' יראו אור העצמות דוקא כמ"ש באורך נראה אור עצמותך והיינו באורך העצמי שכלול במאור עצמו שהן אור דתו"מ שבאו למטה ונהפך על ידם חשך לאור כנ"ל עי"ז דוקא נראה אנחנו דוקא שהן צדיקים בתו"מ אור עצמותך שלא היה כזה בכל הנביאים מטעם הנ"ל וד"ל:
(י) (ואע"פ שמבואר למעלה דבטול היש לאין אינו מגיע רק בהארה דהארה שנמשך מאין ליש לבד זהו בבטול היש לאין דמלאכים שעולים למקור חוצבם לבד כנ"ל) אבל בטול זה שע"י הצדיקים ביש דנגה ששרשה בחשך העליון ע"י אמצעות התו"מ ששרש' באור העצמות דקמי' כחשיכה כו' מגיע בעצמות דאא"ס כי נעוץ תב"ס דוקא (כמ"ש שם בפסוק והנערה טובת מראה כו' וזהו הלכה אותיות הכלה שבאה מהפוך החשך דנגה כמו שהוא למעלה באור העצמות רק שהוא עולה בבחי' או"ח והיינו עבודת הצדיקים בבטול היש לאין בקבלת עמ"ש באוי"ר שע"פ תו"מ שלמעלה הרבה מבחי' בטול היש דמלאכי' וכמ"ש במ"א בענין להודיע לבנ"א גבורותיו וכבוד הדר מלכותו כו' בלי צמצום דשם אלקים ונק' עובדי אלקים לתקן לשם אלקים להאיר בו מפנימית דשם הוי"ה כמ"ש ליעקב (בראשית לב, כט) כי שרית עם אלקים שזהו כל התורה ביחוד דשם הוי"ה ואלקים כמ"ש (דברים ד, לה. לט) כי הוי"ה הוא האלקים כולא חד שאינו מסתיר כלל מצד הפוך חשך לאור שזהו ע"י בטול היש דוקא וד"ל:
(יא) והנה עם כל הנ"ל בענין שיר המלאכים יובן הטעם שתקנו אנשי כנה"ג לומר פסד"ז לפני התפלה כמו שאמרו (ע"ז ז, ב) לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל והשבחים שבפסד"ז הוא מה שהמלאכים וכל צבא השמים אומרים שירה בכל יום כנ"ל ולכאורה מה שייכות יש לזה עם התפלה דוקא. אך הנה ידוע שהתפלה במקום קרבן ממש כמו שאמרו (ברכות כו, ב) דהתפלות כנגד תמידים תקנום ותפלה של שחר נגד תמיד של שחר כו' וידוע שהלוים היו אומרים שירה על הקרבן כשהיו הכהנים מקריבים תמיד של שחר וכה"ג ולזאת תקנו ג"כ שיאמרו השיר דפסד"ז קודם התפלה שהיא במקום קרבן תמיד ש"ש כשיר שהיו אומרים על תמיד של שחר כו' אך הנה ארז"ל (שם לה, א) ע"פ (שופטים ט, יג) החדלתי את תירושי המשמח אלקים ואנשים אם אנשים משמח אלקים במה משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין והוא היין שהיו מנסכים ע"ג המזבח כשהיו מקריבים הקרבן כידוע ובאמת יש להבין דלכאורה עיקר שיר הלוים היה על הקרבת הקרבן להיות לריח ניחוח לה' שע"י השיר יהיה הקרבן לריח ניחוח דוקא וא"כ למה צריך שיאמרו השיר על היין דוקא הלא יין שמנסכין ע"ג המזבח הוא דבר מצוה בפ"ע ששייך להעלאה דקרבן וכמ"ש (במדבר כט, ו) ונסכיהם כמשפטם כו' כשתיית יין אחר המאכל ע"כ כל המקריב זבח בלא נסכים כאלו לא הקריב כלום כמו שאין אכילה בלא שתיית יין כו' כמו (ש"ה ה, א) אכלו ריעים שתו כו' דדברה תורה כלשון בנ"א מאחר שהקרבן
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.