כ, ג

גולם עפר בעלמא שלא נעשה ע"פ מאמר כלל כנ"ל. אלא אחר שעשה ה' לגולמו וצייר בו צורת אדם נזרקה בו נשמתו בדרך התלבשות לבד. והוא מ"ש ויפח באפיו נ"ח ויהי האדם לנ"ח ותרגומו לרוח ממללא כו'. והוא מטעם הנ"ל בשרש הנשמה דאדם שהוא ביו"ד דשם הוי"ה בסדר ד' חלקי דצח"מ ובחי' הדומם הוא בה"א תתאה ונעוץ תב"ס דוקא. ולזאת כאשר נעשה הגוף מן הדומם מיד נפח באפיו נ"ח שהוא היו"ד דחכמ' מפני שנתב"ס וסב"ת (כמשי"ת). וכמו בתחה"מ דלעתיד שיומשך כל נשמה בגופה וכמו שאו' ואתה עתיד להחזירה בי לע"ל כו'. (וגם עתה ביצירת הגוף בבטן ממ"ד ומ"ן דאב ואם שבא בבחי' חצוניות בגדר בע"ח. עכ"ז בדרך התלבשות נזרקה בו נשמה כמאמר (נדה פ"ג) ג' שותפין כו'. שלזה או' אתה נפחת בי גם עכשיו. אבל גופו של אדה"ר שנעשה מן העפר ממש לא הי' בו בחי' צומח כלל אלא תחלתו דומם. וע"כ לא נתגדל מן הקטנות כאדם דעכשיו אלא היה בשלמות קומתו מיד ולא שנתגדל מעט מעט. ואע"פ שגם החיות ובהמות יצאו בקומתן במע"ב. אבל יש בהן בחי' צומח בגופם ונפשם למיניהם. אבל האדם לא היה בגופו בחי' צומח כלל. ולכן אין עתה ג"כ באדם מינים חלוקים כנ"ל). משא"כ שאר כל הברואים דבע"ח שהן בהתכללות מצומח וחי בקרוב הערך יכלו לצאת כאחד ממאמר אחד כנ"ל. לפי ששרשם בוי"ו וה"א עילאה דשם הוי"ה שמתיחסים זע"ז כנ"ל וד"ל:

(ט) וכמו"כ יובן למעלה בבחי' אדם דאצי' שבחי' ה"א תתאה היא בחי' דומם דאצי' ובו נתלבש מבחי' יו"ד דחכמה שהוא בחי' נשמה דאדם דאצי' (מטעם דנתב"ס כנ"ל). (אבל בחי' בהמות וחיות שהוא בחי' ב"ן דתהו שלפני האצי' זהו כמו חיות ובהמות וצומח דמע"ב הנ"ל. שהן בבחי' ה"א וי"ו שקרובים זא"ז בערך וכמו אריה ושור דמרכבה כו'). אך הנה עדיין יש להבין היא גופא מאיזה טעם נעשה גופו של אדה"ר מבחי' הדומם דעפר שאין בו מאמר כלל שהיא המדרגה היותר תחתונה שבכל הברואים כנ"ל. אמנם הענין הוא כידוע שאע"פ שהאדם נברא באחרונה מכל הברואים כמא' דאפי' יתוש קדמו כו'. אבל הוא תכלית שלימות הבריאה של כל הנבראים שקדמו לו במע"ב עד שע"י דוקא יתעלו ויתקנו כולם. וכמ"ש לעשות לתקן ותקונם ע"י האדם דוקא. וכמ"ש (ישעי' מג, ז) לכבודי בראתיו יצרתיו לכבודי דוקא דהיינו גם כל השתלשלות העולמות העליונים מאין ליש בג' עולמות דבי"ע מריש כל דרגין עד סופא דכל דרגין מאין ליש הוא בשביל בריאת האדם שע"י יתעלו כל הניצוצות דתהו שנפלו למטה בג' עולמות שכל ירידה זו לצורך עלייה היא להיות בבחי' בטול היש לאין להתייחד במקורן ושרשן ביח"ע כו' הכל הוא ע"י האדם דוקא שהוא בשם מ"ה דחכמה שמברר לב"ן כו'. וז"ש לכבודי בראתיו כו'. ואפי' כל יח"ע שבע"ס דאצי' באו"כ מריש כל דרגין דאצי' עד סוף האצי' הכל ע"י האדם. כמ"ש ויניחהו בג"ע לעבדה כו' שע"י עבודתו בג"ע דבריאה היה מוסיף אורות באצי'. וז"ש לכבודי ממש בראתיו כו'. לפי שנק' אדם אדמה לעליון ממש שהוא עצמות המאציל. כמ"ש בצלמו כו' וד"ל: