קכב, ב

נשמת אדה"ר שכולל כל הנשמות (ובכלל נק' אדם דבריאה שהוא בחי' א"ק כו') הי' רק מבחי' הבל ורוח בעלמא כמ"ש ויפח באפיו נ"ח ואין לשון נפיחה שייך רק בהבל ורוח בעלמא והרי הי' נשמתו בבחי' גדלות החכ' ומוחין ומדות כו' (רק שהבל נ"ח דאדה"ר גבוה הרבה מהבל החיצוני שבאותיות הדבור כמבואר שם באורך) וכך הוא הכלל בכל ההשפעות והמשכות העליונות שנמשכי' מעליון לתחתון מעילה לעלול ה"ז בא רק מבחי' החיצוניות שבעליון שהוא בחי' אותיות שבעליון לבד וכנ"ל בענין התהוות כל הנבראים מי' מא' רק מהבל אותיות הדבור לבד נעשה הבריאה מאין ליש בבחי' מוחין ומדות כפני ארי' ושור וכמיכאל כו' (לפי שהאותיות הן בחי' כחות אלקיים ממש וכמו שידוע בס"י שהאותיות וצירופי' הן מתפשטין עד אין שיעור כו' כמו שצירופי אותיות הדבור מקבל התלמיד מקור השכל שמבין מתוך השכל שבאותיות הדבור הרי מן השכל המלובש בהבל אותיו' הדבור ממנו מקור מוצא לשכל שמשיג ומקבל התלמיד (ובאמת אין המשל הזה דומה עם הנמשל דלמעלה הרי החכמ' שבדבור העליון נבדל בערך הרבה מהיות גם מקור למקור למציאת החכ' ומוחי' שבנבראים ואע"פ שנא' כולם בחכ' עשית שזהו בחי' חכ' שבדבור שנק' ח"ת היינו שהחכ' שבי' מאמרות הוא כולל כל מה שיסתעף התהוות העולמות מאותיות הדבור העליון אבל התהוות הנבראי' אינו רק מגופי האותיות לבד והוא מהבל דה"א הנ"ל וכמ"ש וברוח פיו כל צבאם כו' שהוא כח האלקי ממש כידוע ממא' יהי אור מתהווה מציאות האור ממש מאין ליש (ורק הארה דהארה מן האותיות נתהווה מקור לברואים כידוע בענין אתוון אתגליפו כו' משא"כ במשל קבלת התלמיד מן הדבור של הרב שהוא מקבל גוף אור השכל שבדבור וקאים אדעתיה דרביה ממש באותו השכל ואין האותיות רק כלי להכיל השכל שעובר בהם בדרך מעבר לבד וד"ל (ועכ"ז אפס קצהו בדוגמא דדוגמא הוא שנמשך מאור החכ' שבדבור העליון בנבראים שהוא מאיר עליהם בבחי' מקיף כמ"ש במ"א בענין (דברי' לב, יג) ושמן מחלמיש צור וזהו אל נהירו דחכ' כו' אדון על כל המעשים כו':

(ו) והנה מעתה יש להבין בבחי' ה"א דאברהם הניתוסף באברם הנ"ל ששרשו הוא בחי' ה"ח דח"ס שיוצא מן ההעלם לגילוי בהבל חיצוני שבדבור הנ"ל להיות ממנו מקור פנימי להתהוות נשמות (שהן כל הנצוצות דקדושה שנולדו בכל דור בגופי' גשמיים שנמשכי' מבחי' ע"ש דהיכלו' דנוגה כנ"ל באריכות) והוא שנק' אב המון גוים כנ"ל דהיינו דוקא מבחי' הבל קל דה"א שנק' אתא קלילא כנ"ל ובאמת יש להפליא בדבר זה דהלא מבואר למעלה שכל השתלשלות העולמות והברואים עד ע"ש דעשיה הכל הוא מבחי' הבל שבדיבור העליון לפי שזהו הכלל שמבחי' הבל האותיות שבעליון נעשה מקור לתחתון כנ"ל רק שבכל ההשתלשלות אין זה מהבל דה"א אתא קלילא שהוא הבל קל וחיצוני ביותר אע"פ שהוא מקור ה' מוצאות הפה כנ"ל אלא מהבל אותיות הדבור עצמו שבי' מאמרות דוקא כנ"ל ובשביל מקור להתהוות נשמות הנ"ל נמשך