פא, ב

ההתגלות הזאת בה"א דאברהם באה ונמשכת ממקום ומדרגה גבוה ונעלה יותר מגופו של אור הנעלם דח"ס הנ"ל וד"ל:

(ח) ולהבין זה יש להקדים הקדמה אחת והוא ביאור המאמר בזהר ע"פ (במדבר יח, כג) ועבד הלוי הוא דא הוא עתיקא. דיש להפליא בזה המאמר דהלא תיבת הוא היינו בחי' בינה כידוע ואיך ידלג בדלוג המדרגה לומר דהוא זה הוא בחי' ע"י ולא בבחי' החכמ' שלמעלה מבינה ואם מפני ששרש הלוים הוא בבינה בקו השמאל כידוע וע"כ אמר ועבד הלוי הוא בשיר הלוים שהוא בבחי' גבורות דבינה כמ"ש (משלי ח, יד) אני בינה לי גבורה כידוע אבל מה ענין עתיקא שהוא בחי' פנימית הכתר שיאמר עליו שהוא בבינ' ולא בחכמה הלא החכמ' נק' מעיין ובינה נהר כידוע וזהו שהחכמה נק' אין ובינה יש ואיך באפשר שבחכמה שמאין ממש אין זה בחי' הכתר ובבינה דוקא אמר דא הוא עתיקא כו'. ואמנם הענין הוא דמ"ש דא הוא ע"י הכוונה דעיקר בחי' ההתגלות דע"י הוא בבינה שנק' הוא דוקא ולא בחכמה שאינה רק נקודה אחת בהעלם (וכמו שידוע בענין העוה"ב שהוא בבינה דוקא כמ"ש (שם, כא) להנחיל אוהבי יש וכמו הנשמות שנהנין ומרגישין התענוג בהשגה בג"ע אע"פ שביו"ד דחכמה נברא העוה"ב אבל בנקודה די' דחכמה הרי הוא בהעלם עדיין ובבינה בא לידי גלוי בהתפשטות אורך ורוחב. וז"ש (שמות ג, יד) אהיה אשר אהיה אנא זמין לאתגלאה כו' שהוא בחי' פנימית הכתר שמאיר ומתגלה בבינה דוקא שהוא העוה"ב):

(ט) ובאור זה הנה ידוע במ"ש (בראשית ב, י) ונהר יוצא מעדן כו' שזהו בחי' התענוג שבחכמה שנקר' עדן (והוא ענג המורגש בחכמה שנקר' עתיקא קדישא בחכמה שנק' קדש כו'. אבל בחי' ענג הנעלם שבלתי מורכב כלל בחכמה נק' עתיקא סתימאה והוא עדן סתימאה שנתגלה בעוה"ב כמו שאמר אנא זמין לאתגלאה שהוא שם אהיה הב' כמשי"ת). והנה ידוע שבחי' התענוג העליון עצמו הרי הוא בעצם מהותו למעלה מן החכמה לגמרי (רק הוא מתאחד עם הרצון שגם הוא למעלה מן החכמה והטעם שאין טעם לרצון כלל ומה שיש טעם לרצון הוא בחי' הענג שנק' טעם כטעם הפרי שנק' ענג מורגש ברצון שלמעלה הרבה מענג המורגש בשכל) אך אפס קצה ההארה מבחי' התענוג העצמי הוא שמתלבש ומאיר בשכל וחכמה ונק' תענוג מורכב כו' וכנראה בחוש שהאדם מתענג בנפשו באיזה שכל וחכמה שמחדש לפי שחדוש השכל הזה בא מבחי' אין ובהגלות השכל מאין ליש יתלבש ויאיר בו הארת הענג (וזהו חכמת אדם תאיר פניו (קהלת ח, א) בבחי' הארת תרין תפוחין כו' כר"א שצהבו פניו כשמצא תוספתא חדתא כו') אבל הארת אור וגלוי הענג הזה בחכמה הוא בבחי' צמצום גדול ובשנוי המהות ואין לו ערך כלל לגבי עצמות התענוג הפשוט כמו שהוא בעצם שבלתי מורכב בדבר מה כו' (אף לא ברצון כו') שנק' מקור כל התענוגים שמתפשטים בגלוי בדבר מה כו' אלא שקצתו נתגלה ומורכב ומורגש בחכמה כו' (וזהו ההפרש בין מ"ת שבאור פניך דחכמה נתת לנו כו' בבחי' ענג המורגש בח"ע כו' בין העוה"ב שהוא