מז, ב
רואים שעיקר גילוי העונג והטעם הוא בא בגילוי ההשגה דבינה כשמשיגה בטוב טעם ודעת עד שנתפס אצלו בכלי המוח ממש ולא כאשר אינו משיגה בטוב רק ברוחניות ותמצית שבה לבד אינו טועם טעם ועונג כ"כ וכנראה בחוש שגם בתינוק שמטעימים לו דבר שכל עד שיוכל להשיג בטוב אז יתפעל בעונג גדול וכמ"כ בשכל הגדול כל שמשיג בטוב טעם יותר יותר יתענג וא"כ בחיצוניות דהשגה דבינה יש יותר עונג מבפנימיות שבה היפוך הנ"ל. ועוד זאת אנו רואים שבקיצו' ההשגה שבמוח הבא להוליד המדה בלב (שנק' בכן) שם מורגש יותר העונג והשמחה שהיה לו בהשגת השכל שנק' התבוננו' בהסבר באריכו' כמו הקיצור העולה מהתבוננו' באיכות הדבר הטוב שיוליד התשוק' בלב אליו כו' ובהולד המדות בלב כאהבה רוחנית שבלב יתפעל בהתלהבות יותר וכשבא עוד במורגש יותר כמו בהבל בשר הלב שממנו נעשה הקול יותר מורגש העונג והשמחה עד שיכול להיות ריבוי התפעלות העונג והשמחה משרש הטעם שבשכל הרוחני שהיה תחלה במוח בינה (וראייה לזה מן השיר שהוא הניגון שיוצא מהבל החיצון שבלב דוקא שיש בו עונג ושמחה מורגש ביותר בהתפעלות עצמיות הנפש כו') וכנ"ל שבחו"ג המגולים בחזה הלב יותר מורגש העונג וההתפעלות מפנימית החו"ג המכוסים במוח כו' וגם בחי' אין דחכ' בבחי' ראיה שלמעל' מכל בחי' פנימית ההשגה דבינה בעומק המושג הנ"ל עיקר גילוי שלו הוא בחזה הלב במורגש שנק' יסוד ז"א כמ"ש בעין השכל דבלבא אתחזי כולא כו' וכמו ולבי ראה הרבה חכ' כו' ובלב כל חכם לב* דוקא נתתי חכ' כמ"ש במ"א וגם פנימית העונג ורצון שבעצמות הנפש ממש שלמעלה גם מאין דחכ' מורגש יותר בהבל הלב החיצון שהוא הנק' שיר פשוט שיוצא מהבל הלב כו' וד"ל:
(ה) אך הנה כל זה יובן בהקדים הידוע שיש ב' מיני עונג והן ב' מיני טעם שהטעם הוא בב' אופנים. א' בעונג ממש שנק' טעם כמו טעמו וראו כו' וכחיך אוכל יטעום כו' שזהו כמו טעם המתיקות שמרגיש עונג המורגש הגם שזהו ברוחניות החיות של המאכל שהוא הטעם שבו כידוע מ"מ נק' טעם מורגש בעונג מורגש. והעונג הב' הוא הנק' עונג הנעלם הפשוט הבלתי מורגש כלל בגילוי וזהו ההפרש בכלל בין העונג שבחכ' שנק' אין שבו העונג בהעלם ובין בינה בכלל שנק' יש גם בחי' הפנימית שבה ע"כ העונג שבה ג"כ בבחי' יש מורגש בפנימית וחיצוניות שבה שהוא טעם השכל והיינו מה שמשיג השכל המושג בטוב טעם יותר יתפעל בעונג יותר כנ"ל וכמו טוב טעם ודעת למדני כו'. וזהו עיקר עיון דבינה לעמוד על טוב טעמו של דבר כנ"ל. וב' טעמים אלה טעם השכל המושג בטוב ונתפס ביותר וטעם הרוחני כטעם מתיקות הגשמי כך טעם מתיקות הרוחניות של השכל שהוא עומק המושג אין של היש הכל נק' טעם ועונג מורגש ושניהם נק' התפעלות השכל שמצד עצמו שלמעלה מהתפעלו' דחו"ג הכלולים בו כנ"ל רק שזהו בפנימיות דעומק המושג וזה בחיצוניות בטעם דהשגת והבנת השכל שמטעימו
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.