לה, א

ענין אחד הידוע בפסוק (ש"א ב, ג) כי אל דעות ה' כו' ב' דעות ד"ע וד"ת כו' וכמ"ש כי שמש ומגן הוי"ה אלקים והכל ענין אחד דכל בריאות העולמות היה ע"י בחי' צמצום הראשון בבחי' העלם והסתר האור דעצמות כמו נרתק השמש שמעלים ומסתיר על עצם אור השמש ועכ"ז זהו עצמו הסבה להתפשטות האור והזיו המאיר לארץ ולדרים (שנק' ליכטיקייט) וכמו"כ שם אלקים נרתק לשם הוי"ה כשמש ומגן וע"י צמצום הזה הוא שמאיר אור וזיו המתפשט בעולמות להחיותם מאין ליש נפרד בע"ג לפי שאין ערוך כלל להיות מציאות בע"ג מבלתי בע"ג שהוא עצם האור דא"ס שנק' בשם שמש אלא ע"י העלם אור העצמו' דוקא שנק' הארה דהארה כמו שמאיר ע"י מסך שבא האור בשנוי המהות וכמ"ש (תהלים לו, י) כי עמך מקור באורך נראה אור כו'. וז"ש ז"ל (שבת עז, ב) כברייתו של עולם ברישא חשוכא שהוא הצמצום דשם אלקים והדר נהורא בחי' הארה דהארה שזהו אותיות שנבראו בהן שמים וארץ וכל העולמות העליונים הרוחניים שהרי כל מע"ב נבראו ע"י שם אלקים דוקא כמ"ש בראשית ברא א' ויאמר אלקים יהי אור תדשא הארץ כו'. וזהו שא' בזוהר דאתוון אתגליפו כחקיקת האותיות בדבר נבדל כאותיות החותם הנחקקים בשעוה וכה"ג כך אותיות הי"מ שיצאו להאיר לחוץ להיות מהם התהוות הנבראים מאין ליש ממש שנק' כח הפועל בנפעל כמו (תהלי' סח, יח) אדני בם ממש כו'. וזהו בחי' ד"ת שנק' מאין האלקי דהיינו זיו דשם אלקים והארה דהארה הנ"ל ליש שלא נראה לנבראים בהשגה בגלוי כ"א מרחוק בהעלם ואין כו' אבל ד"ע הוא כמו שמאיר מאור העצמות ממש שלא ע"י צמצום דשם אלקים שנק' מיש לאין מיש האמיתי לאין שהארה זו נכללת בעצם אור העצמות וכלא חשיבא כו' כמ"ש במ"א והוא שיתגלה לע"ל בעוה"ב שיוציא חמה מנרתקה שהוא שם הוי"ה משם אלקים המצמצם וכמ"ש (ישעיה מ, ה) ונגלה כבוד הוי"ה וראו כל בשר כו' (כמשי"ת) וע"כ מאחר שבבחי' ירידת האור ושפע מאלקים חיים לעולמות ע"י צמצום בא בשנוי המהות (בהתלבשות כח הרוחני כצמיחת החטה שיורד מן הרוחני אל הגשם שהן ב' הפכים שהוא ע"י צמצום והוא ע"י ממוצע שגשמיות שברוחניות נעשה רוחניות בגשמיות שהוא מה שמצמיח החטה הגשמית כמו ירידת החיות הרוחניו' שבנפש עצמה שמחיה לגשם הגוף בדם הוא הנפש שיש בזה בחי' ממוצע ג"כ והוא מה שמתצמצם מהות הרוחני בעצם להיות מקור לחיות הגשמי שבדם שהוא הדפק שבלב ודפק שבדם כמ"ש במ"א בפי' אדם א' דם כו' וזהו כתנוע' הרוחני' שכלול בעצם החי שמניע דבר בפועל כו') וכ"ה אור השמש העצמי שנשתנה בשנוי המהות ע"י הנרתק כו' וכך גם בעלייה מתחתון לעליון צ"ל תחל' בטול היש לאין (כרקבון החטה תחל' שנכללת באין הרוחני דכח הצומח מאחר שנמשכה משם מאין ליש כו') וזהו עיקר הטעם לכל הנ"ל בהעלאת המלאכים בשיר בבטול היש לאין בתחלה דוקא כדי שיחזור ויומשך להם אור וחיות חדש מאין האלקי ליש כנ"ל וד"ל. כי אותו צירוף אותיות שנמשך בהן שמזה חיותם וקיומם מאין ליש צ"ל בהעלאה והתכללות למעלה במקור חוצבו באלקים חיים שמחיה הכל מאין ליש כנ"ל