לא, ב

מה תתן לו ורבו פשעיך מה תעשה לו דצדקת הוא בבחי' הטוב ורבוי פשעי' הוא בבחי' הרע כו'. ואין הטוב נותן לו תוס' אור ולא הרע עושה לו פגם וגרעון אור כלל. וז"ש אם צדקת מה תתן לו ורבו פשעיך מה תעשה לו להיות שהיא למעלה מעלה מבחי' התחלקות המדות שבלב שמשם לא יוכל להיות בחי' ידיעה מורגשת להתפעל מן הטוב והרע רק בבחי' מקיף בלבד יודע את הטוב ורע כנ"ל בידיעה אלקית כו'. וע"כ יכול לסבול את הרע ומאריך אף לרשעים ולצדיקים בשוה כו'. אך זה לכאורה גורם קיום נצחי להרע שאין לו אבוד וכליון מאחר שאינו תופס מקום להתפעל ממנו כמ"ש ורבו פשעיך מה תעשה לו כו'. אבל הענין הוא דאין לרע יניקה מן הטוב כלל בבחי' מקיף זה כנ"ל וכתיב קץ שם לחשך הרי יש לרע שיעור ומדה לחיותו וקיומו ע"פ מאמר קו המדה וככלות קיצם הי' הרע כלה ממילא מאחר שאין לו תערובות בטוב כלל והוא דבר בפ"ע כנ"ל אך הנה כאשר אכל אדם מעה"ד ונתערב הרע בטוב כנ"ל אז כאשר יאכל אח"כ מעה"ח וחי לעולם מטעם הנ"ל הרי גם בחי' עץ החיים בא ונמשך באדם בבחי' או"פ כמו עה"ד ממש ובאכילת עה"ד נתערב באדם הרע בטוב אז בהכרח שגם בחי' אכיל' דעה"ח יבא בחלק הרע שבו ג"כ וא"כ יהי' להרע ג"כ קיום וחיות נצחי וחי לעולם בלי איבוד וכליון כלל. והגם שנאמר גבי עה"ח (איוב לה, ו) ורבו פשעיך מה תעשה לו היינו כמו שהוא בבחי' מקיף דחכמ' משא"כ כשבא בתוך האדם שהוא בבחי' או"פ הרי יקבל גם הרע יניקה בבחי' או"פ באכילה זאת שיאכל מעה"ח וגם הרע יחי' חיי עולם כמוהו. וזהו היפוך רצון המאציל שרצה שיהיה איבוד וכליון לרע שבעה"ד אשר אכל אדם בבחי' או"פ שנמשך ממנו המות (אבל בלא אכילת אדם עה"ד לא הי' צריך הרע ביעור מפני שלא היו נמשך הרע במורגש כ"כ להיות ממנו הסתעפות המות רק הי' כלה כשבא קצו כנ"ל וד"ל). וכמ"ש לעתיד בלע המות לנצח ואת רוח הטומאה אעביר כו'. וזהו לימות המשיח דוקא שיבוררו כל בחי' גבורות קשות שנמשכו בסיבת אכילת אדם מעה"ד כידוע שזהו כל עיקר כל התורה כולה לברר לעה"ד טו"ר כמו כל חלב וכל דם לא תאכלו ולא תלבש שעטנז וכה"ג כי בחכמה איתברירו דוקא. והגם שנאמר ורבו פשעיך כו' היינו בבחי' עה"ח עצמו קודם שאכלו אדם לאחר שטעם מעה"ד ולא כאשר יאכל מעה"ח לאחר שטעם מעה"ד שאז אדרב' רצון המאציל לבער הרע מכל וכל וכמ"ש ראה נתתי כו' ובחרת בחיים וכידוע כל עיקר ענין סו"מ וע"ט שע"י המצות שהוא רק לתקן לחטא אדה"ר בעה"ד טו"ר משא"כ בלא אכילת עה"ד הרי נאמר אם צדקת מה תתן לו ברמ"ח מ"ע ורבו פשעיך בשס"ה ל"ת מה תעשה לו כנ"ל בשרש ענין עץ החיים כו' וד"ל. וזהו שאמר ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעה"ח ואכל וחי לעול'. פי' ועתה דוקא לאחר שאכל מעה"ד ונתערב הרע בטוב אז יש חששא פן יאכל מעה"ח ויהיה גם להרע חיות עולם דהיינו שהרע כמו שהוא בלי תיקון ובירור כלל וכלל יחיה גם הוא חיי עולם. ובזה מתורץ הקושיא דלעיל דלכאורה היה אכילת עה"ח תיקון לאכילת עה"ד להעביר המות כו'. דבאמת שהגם שהי' מעביר המות והי' חי לעולם אבל גם הרע הי' חי לעולם בלי תיקון ובירור כלל וזה מזיק לאדם יותר ויהי' רעתו בזה