ב, ב

זו להיות באופן אחר הטוב יותר כו'. והדוגמא מזה יובן בחכ' שבתורה שנקרא לימוד חכמ' העצמי שמשם נמשך המשפט במדות חו"ג בעולמות כמ"ש מלך במשפט במשפט התורה דוקא וכן השופט כל הארץ הכל במשפט מדות שבתורה דוקא. והוא כל אשר חפץ הוי' עפ"י התורה עשה בשמים ובארץ שכבר ברא ועשה בחכמה כו'. וכמאמר ג' שעות יושב ועוסק בתורה וג"ש יושב ודן וג"ש יושב וזן כו'. וכן מ"ש אשר ברא אלקים לעשות לתקן היינו במה שכבר ברא אלקים ונפל בשבירה כו' וצריך תיקון דהיינו להעלות לרפ"ח כו' לברר לעה"ד טו"ר במה שכבר ברא אלקים בחכ' ע"י בירור ותיקון באותה החכ' שבמע"ב כו'. וזהו כמשל החכ' שמשכיל על דבר מה לתקן שבזה ניכר כח למודו בחכ' לעצמו כנ"ל וזהו הנק' עמל תורה כנ"ל וד"ל:

(ט) ונמצא שעמל תורה מלובש בעמל שיחה דמע"ב לברר ולתקן כמ"ש לעשות לתקן כנ"ל וזהו יוצר הרים חו"ב. ובורא רוח בחי' המדות והכל בחו"ב ומדות שבתורה ומגיד לאדם שלעמל יולד בעמל תורה שמלובש בעמל שיחה וזהו מה שיחו כו'. ובכ"ז יובן מ"ש איני יודע אם לעמל תורה כו' דשניהם אמת דאדם דאצי' הוא שם מ"ה דחכ' שיולד לעמל מלאכה הן מע"ב שבחכמה עשה הכל נק' עמל שיחה ואמנם הרי א' לעשות לתקן העמל זה היינו עמל תורה וד"ל. ומעתה יובן ההפרש בין חכמה שבמע"ב לחכ' שבתורה לברר ברורים דרפ"ח כו'. דהנה לכאורה אין זה מובן כלל דחכמה שבתורה שקדמה לעולם וכמ"ש ואהי' אצלו כו' דמבואר למע' שנבדל בערך גם מהיות מקור לבחי' השתלשלות העולמות דבחכמ' עשית דבחי' חכמה זו גם מקור שרשה בחכ' בראש אין זה רק מה ששייך לבריאות העולמות בלבד כנ"ל ואיך א' שבחכ' שבתורה אתברירו רפ"ח כו' והלא הברורים המה בעולמות דבי"ע בנוגה שכבר נתהוה מאין ליש מבחי' ח"ת דמע"ב כו'. אך הענין הוא לפי שיש הפרש גדול בין ח"ת דמע"ב לחכמ' שבתורה שנק' עמל תורה והוא כנ"ל בפי' לעשות לתקן כו' להיות שכל עיקר התורה הוא רק להבדיל בין טמא לטהור כו' בשס"ה ל"ת ולאהפכא חשוכא לנהורא כו' והוא בירור הרע דק"נ שנפל בשבה"כ למטה ביותר שצריכי' תיקון להעלותם ועיקר עלייתם היינו ע"י בירור הרע בשס"ה ל"ת מעשה הטוב ברמ"ח מ"ע שהן הכל בצומח וחי כו' שנתגשם בק"נ ובירור זה הכל בחכ' דוקא שהוא שם מ"ה שמברר לב"ן כו' כידוע ואמנם הכח והעוז הזה לשם מ"ה דתורה הנגלית לנו במצות לברר לעה"ד ולתקנו כו' זהו הכל מכח עליון דח"ע דתורה דאורייתא נפקת משם וכמ"ש תנו עוז לאלקים ואין עוז אלא תורה כמ"ש הוי"ה עוז לעמו יתן כו' וכתיב חגרה בעוז מתניה כידוע והיינו עוז דתורה שלמעלה שמתאחדת בעצמות חכמתו ממש וכמ"ש ואהיה אצלו ממש כו'. וע"ד הנ"ל במשל גזירות המלך שהחכמה שבצווי זה נלקחה מעצמות חכמתו והיינו עצמות חכמתו שבתורה שהיא ראשית חכמתו לעצמו כו' ופי' אורייתא מח"ע זו נפקת ויוצאת לחוץ דוקא היינו שח"ע דתורה של מעלה יצא למטה לח"ת דתורה הנגלית לנו שממנו בא כח ועוז לתקן לעה"ד כו' והיינו לברר לח"ת שבמע"ב שמלובשת בעה"ד טו"ר