מז, א

ולכאן כמו (עירובין יג, ב) ר"מ שהיה אומר על טהור טמא ומראה לו פנים וכן להיפוך כו') וזהו שנק' ג"ר דבינה שלמעלה מז"ת שבה המולידים המדות והוא בחי' ע"ב דס"ג כמ"ש וחכם בבינה כידוע שנק' אין של היש דבינה כו' (והוא הנק' ג"כ מקיף דבינה שבו כלולים כל התהוות המדות שבשכל בהעלם עכ"פ דהיינו שיש בו מקור להתפעלות האהבה או החסד בשכל עצמו או להיפוך לדין ולחוב או ליראה רק שהוא בהעלם גדול בהתכללות בתוך עומק השכל עצמו ע"כ יכול להיות מראה פנים מסבירות ג"כ מחסד לדין ומטהור לטמא ולהיפוך כו' משא"כ בגילוי השכל בהשגה בטעם גלוי שיחייב החסד או הדין לא יהופך מזה לזה כלל כמו שלא יוכל הדיין שדעתו נוטה לזכות להפוך דעתו לחוב שזהו כאשר כבר נתפעל בשכל בטעם מסביר וגלוי לחסד או שנתפעל בשכל לחוב ודין ונק' התפעלות המדות שבשכל שהוא חיצונית בינה שבא באו"פ כו' כנ"ל אבל בעומק תמצית השכל קודם שבא בגילוי בהשגה וטעם שם כלולים ב' מיני התפעלות דחו"ג שבשכל כא' בלי היכר התחלקות כלל. וזהו ההפרש בכלל בין חו"ג הסתומים ונעלמים בפנימית בינה שנק' מאמר סתום לבחי' חו"ג המגולים בחיצוניות דבינה שמזה נמשך למדות שבלב כנ"ל שנק' מאמר פתוח כמדות דמע"ב שנמשך מחיצוניות דבינה שמקבל מחיצוניות דחכ' כנ"ל וד"ל). ואע"פ שאנו רואים בחוש שיש בחי' התפעלות גם בעומק ותמצית המכוון הפנימית שבשכל שנק' עומק המושג כנ"ל אין זה התפעלות המדות דחו"ג שבשכל אלא זהו התפעלות השכל מצד עצמו שהוא בחי' העונג והטעם ערב שיש בעומק שכל זה כו' וד"ל:

(ד) ונמצא שיש ג' מיני התפעלו' העונג בשכל דבינה. א' ברוחניות ותמצית שבו שנק' אין של היש והוא עומק המושג כנ"ל. והב' התפעלות העונג בחו"ג דאוי"ר הנעלמים וכלולים בו כנ"ל. והג' העונג בגילוי השכל שמחייב המדות דחו"ג בטעם והשגה ממש שנק' ז"ת דבינה החיצונות המגולים. ויש עוד ב' מיני התפעלות המדות למטה מזה. הא' במוחי' דז"א שהוא קיצור הטעם והשכל שמחמתו יולד האהבה בלב כי כל השגת השכל שבמוח בינה הכל באריכות והסבר ובחיצוניות יותר מבפנימיות כנ"ל אבל כשנעשה מזה תולדות המדות בלב נתקצר האריכות ולא נגלה רק מה שצריך לאופן המדה (שנק' בכן) (כמשי"ת). והב' במדות שנולדים בלב מן המוח שיש בהם התפעלו' אותו העונג בהעלם שהיה בפנימיות בינה ובחיצוניות ההשגה רק שמורגש באופן התפעלות המדה דאוי"ר בלב וגם זה לא נגלה רק בחזה הלב בהבל החיצון ששם מורגש התפעלות האוי"ר יותר ולא בפנימית הבל הלב (שזהו ההפרש בין שליש עליון דת"ת דז"א ששם עדיין החו"ג דז"א מכוסים ובין ב"ש התחתונים שנמשכי' לדבור מחזה הבל הלב החיצון בקול גשמי כידוע וד"ל. וכן מ"ש במ"א בענין ג' מדרגות דמושכל מורגש מוטבע שבמדו' הלב ושליש העליון דת"ת הוא בחי' המושכל דחב"ד שבמדות הכלולים בת"ת שלמעלה מגילוי במורגש בקול ודיבור עדיין ונק' אמ"ר פנימיים וכו'). אך הנה עדיין אין כל זה מובן דלכאורה אנו