יט, ד
בבחי' החי ומדות שבבינה נק' צומח שבחי כו'). וכמו"כ הוא ממש ענין התהוות דצומח וחי גשמיי' שנתהוו מב' אותיות הללו דה"א וי"ו זה שהן כל הברואי' דצומח וחי שבמע"ב שהן נבראו כא' בגוף ונפש שלהם כנ"ל. והיינו בחי' צומח וחי בפרט בכל בריא' דבע"ח הגוף של בע"ח הוא בבחי' צומח (רק שנק' צומח שבחי) שהרי הגוף תחלתו קטן וצומח ונעשה גדול כעגל שנעשה שור כצומח דאילן ועשב. וגם נפשו וחיותו גדל עם הגוף כא' כי הצורה קרוב' לחומר בערך ומתיחס עם הצומח דגופו לפי שנבראו ממאמר אחד כאחד ממש כנ"ל. והוא מצד שרשם בב' אותיות דה"א וי"ו דשם הוי"ה שהן ג"כ בחי' חי וצומח העליונים כנ"ל שמתיחסים בערך וכנ"ל בצומח שבחי שהן המדות בחי דבינה כו' וד"ל. משא"כ התהוות יצירת האדם בנפשו וגופו הרי נשמתו מרומם מאד בדלוג הערך מחומר גופו שהוא ריחוק ערך המדבר שהוא בחי' יו"ד דחכמה על ערך הדומם שהוא בחי' ה"א תתאה דדבור כו' כנ"ל. ע"כ לא נבראו כא' במאמר אחד כי אין להם חבור ויחוס זע"ז כלל להבראות בדרך בריאה ממאמר אחד כשאר בע"ח אלא תחלה עשה לגולם גופו מעפר הדומם ואח"כ ויפח באפיו כו' שבאה הנשמה דבחי' יו"ד דחכמה בעפר דומם זה בבחי' התלבשות לבד. אך מה שיש להם קשר וחבור זע"ז כחומר וצורה ממש אע"פ שלא נבראו ע"י מאמר כלל. (הנשמה מצד יתרון מעלתה בנקודה די' דחכמה שלמעלה גם מבחי' בינה כו'. והגוף מצד שנמוך הוא מן המאמר דדבור כנ"ל). הנה זהו מטעם שנתב"ס בסופן דוקא שמצד יתרון מעלת אור הנשמה שביו"ד דשם הוי"ה אין לה מקום לשכון כ"א למטה בסוף כל המדרגות דוקא שהוא בחי' הדומם דעפר (וכמשי"ת ב"ה) וד"ל:
(ו) והנה להבין כ"ז בתוס' ביאור. וגם יש להבין לכאורה דזה הטעם עצמו דיש יחוס לצומח עם החי כנ"ל כך יש יחוס לצומח וחי במדבר שגם בו יש צומח וחי אלא שנק' צומח וחי שבמדבר. וא"כ למה לא נמשך אור הנשמה בצומח רק דוקא בדומם שאינו מערכו כלל כו'. אך הנה ידוע בסדר ד' חלקי דצח"מ שבחי' הדומם הוא היותר אחרון במעוט וצמצום החיות שגם הצמיחה ורבוי אין בו כלל כאבנים ועפר רק הוא כהווייתו בחי' דומם לבד. ובחלק הצומח יש יותר חיות מאחר שיש בו הצמיחה ורבוי ההתפשטות כעשב ותבואות כו'. והבע"ח יש בו נוסף על הצמיחה מבחי' רוח החיות דגדר החי הרוחני שמובדל במעלה מגשם הצו"ד וכלול מצו"ד ג"כ. והמדבר נוסף בו מכח השכל שנק' נפש המדברת וכלול בו דצ"ח כידוע. וחי שבמדבר גדול במעל' מחי סתם. וצומח שבחי גדול במעלה מצומח סתם עד שגם דומם וצומח שבמדבר גדול מצו"ד שבחי כעצמות וצפרנים ושערות דאדם כו'. והנה אנו רואי' שיש קשר וחבור לצומח עם החי דאע"פ שאין בצומח דאילן ועשב וכה"ג מגדר וסוג דחי הרוחני כלל מ"מ מאח' שאנו רואים שיש בבחי' החי מבחי' הצמיחה והתפשטות כצומח ממש הרי בהכרח מזה לומר שיש להן קשר וחבור זע"ז כאלו הן מהות אחד ממש אך שזה חומר וזה צורה. והוא מה שאנו רואים שיש גם בנפש החי גדול וצמיחה כצומח ממש שהרי עגל הקטן נעשה גדול ואין גידול זה
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.