ב, א
בעצמה כמו שהיא לעצמה והב' מה שיוכל לתקן דבר מה בחכמתו וחכמתו עמדה לו לפרנס שיוכל לתקן זהו הנק' עמל ויגיעה שבחכמ' שמייגע בחכמתו איך לתקן דבר מה המקולקל זהו ירידת כח מה מחכמה העצמי ע"כ נקרא עמל תורה כמ"ש אשרי מי שעמלו בתורה כו' דהיינו שמייגע עצמו בתורה לברר וללבן כל דבר הקשה לתרץ הכל שהי' מעורב ומבולבל תחלה ברוב קושיות ומתרץ הכל עד שבא על אמתות הדברים נקר' עמל ויגיעה וזה העמל שמברר ומתקן הכל בזה ניכר כח חכמתו העצמי דוקא שכל שאינו חכם כ"כ לא יוכל לתקן ולתרץ כל קושיא כו'. וכן בדבר המקולקל ביותר שא"א לתקן כח החכם שישכיל על ד"ז איך לתקן זהו הנק' עמל ויגיעה דחכמה שבזה מתגלה כל עיקר כח חכמתו בדברי חכמה שלמד והשכיל לעצמו כו' וכמו בפרנסה שהחכ' תחי' בעלי' היינו במה שמוציא טרף לנפשו בחכמתו דוקא הגם שירידה עצומה היא אבל בזה ניכר חכמתו דוקא. וכך יובן במ"ש אשר ברא אלקים לעשות ואמרו בפי' לעשות לתקן כו' שזהו מה שבחכמה שבתורה אתברירו כו' רפ"ח כו' שנפלו בסדר השתלשלות שהוא בחי' התיקון לתוהו כידוע זהו הנקרא עמל תורה שבא לתקן במע"ב אשר כבר ברא אלקים כו' וד"ל:
(ח) ויובן כ"ז עד"מ מלך שגוזר ואומר דבר מלכות לעשות כך וכך ואין ידוע לחכמתו שום טעם בזה כלל מדוע יגזור כך וכך ולא כך וכך ונדמה להם רק שזה שיחת דברים בעלמא בלא טעם ודעת כלל אך המלך בעצמו יודע טעמו ושכלו בכל אשר יצוה ויגזור אומר לעשות כו' והנה ודאי הגם שגנוז טעם ושכל המלך בגזירתו וחכמה זהו מצד קוטן ערכם אבל לגבי חכמת המלך בעצם קטן הוא מאד כשכל שמלובש בעשי' ודבור חיצוני באדם שנעלם מזולתו הקטן הימנו וזה נמשל לחכמה שבמע"ב כמו במאמר יהי רקיע תדשא הארץ כנ"ל שנק' עמל שיחה בעלמא אבל הנה ודאי גם זה השכל הקטן שגנוז ונעלם בדברים אשר יגזור המלך ויצוה לעשות כך שנק' שכל שבעשי' לבד הנה יש לו שרש ומקור מוצא שמשם נמשך שיחייב באופן המעשה כך ולא כך הוא החכמה שבעצם שמשם נמשך מקור לשכל זה המצומצם באופן המעש' כנ"ל שנק' חכמה שבראש וח"ע והוא מקור מוצא שכל שבכל מאמר בפרט ובכלל הוא מקור לחכ' הכללית שנמצא בדבור ומעשה דמע"ב כנ"ל דהא בהא תליא דלפי"ע גדולת חכמתו בעצם כן יעשה לו דבר בהשכל בכל אשר יגזור אומר לעשות כו' אך כ"ז רק לחכמה ששייך למע"ב בלבד ובמלך הוא מה ששייך לגזירות שגוזר לעשות אבל בעצם חכמת המלך כמו שהוא לעצמו ודאי מובדל בערך גם מבחי' המקור למציאות שכל וחכמה שבדיבוריו ומעשיו כו' כי ה"ז פנימי' חכמת למודיו בעצם שלא שייך לשום ענין מעשה ודבור חיצוני לזולתו כלל. אך כאשר יצטרך לשפוט דבר מה כמ"ש מלך במשפט יעמיד ארץ לגזור עונש או חסד אזי יפסוק הדין ע"פ למוד חכמות העצמי דוקא כו' וכן כאשר יצטרך לתקן דבר מה שכבר עשה ע"פ שכל וטעם אך שצריך תיקון דהיינו לתקן הדבר באופן טוב יותר הרי ודאי צריך לברר לתקן תחלה לבחי' השכל שהוא מלובש בדבר מעשה
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.