מו, ד

לא יתבונן באיכות הגדולה או הרעה שבו וכך לא יתפעל אדם באוי"ר בקירוב לה' כ"א בהתבוננות טובה באיכות ומהות רב טוב האלקי וכן ביראה מהפוכו בריחוקו שיזיק לנפשו או באיכות רוממות הגדולה כו'. וזהו ענין תולדות המדות דאוי"ר וענפיהן מבחי' חיצוניות בינה שהוא בחי' ההסבר בהשגה והבנה ותפיסה שמבין ומשיג השכל והטעם בטוב עד שנתפס הדבר במוחו (שזהו הטעם שנק' השגה כמו שמשיג ותופס דבר ביד ממש כו') אבל בחי' פנימית בינה הוא בחי' תמצית וקיצור העולה מכל ההשגה שבאה בהסבר באורך ורוחב שנק' עומק המושג דהיינו למעלה מבחי' הבנת והשגת השכל בהסבר דברים אלא הוא בחי' התמצית והעומק של כל האריכות כמו שהוא בעצם שלא יוכל לבא בהשגה בהסבר כלל (וזהו היפוך הקיצור מן האריכות שבהסבר כשאינו מעמיק דעתו כלל כנ"ל שאינו תופס השכל ג"כ בהשגה והבנה כלל אבל קיצור זה היינו התמצי' ההיולי שבבחי' עומק של המושג כמו שהוא שא"צ הסבר כלל רק כאשר צריך להביא בהסבר בהשגה והבנה זהו בחי' שפלות וירידה גדולה שבא לכלל התפשטות מן עצם נקודת השכל המושג כמו הרב שמשפיע איזה שכל וסברא לתלמידו שכדי שיוכל להבינה ולהשיגה היטב צריך להאריך לו בריבוי הסבר דברים להטעים השכל ההוא שיבין אותו על בוריו אבל לעצמו א"צ להסבר זה כלל כי ידע עומק ותמצית הסברא בסקירה א' כמו שהוא בעצם רק כשבא להשפיע לתלמידו הוא שבא להתרחבות בהסבר רב וזהו שנק' עומק המושג שנק' פנימית בינה) והוא עומק העיון אחר שבא בהשגה והבנה על בוריו הוא בא לעומק השכל והסברא כמו שהוא בתמציתו הוא למעלה גם מן העיון עצמו הגם שמבין ומשיג בטוב על בוריו בכל פרטי אופניו יכול להיות שלא בא לעומקו ותמציתו ממש כו' (ובמ"א מבואר שבחי' העיון הטוב על בוריו נק' פנימית בינה שנק' מקו' המתברר שמתברר בזה אמתות נקודת השכל כמו שהוא בא מכח החכ' כו' ובאמת הכל א' שע"י העיון הטוב לתכליתו יבא ממילא לבחי' עומק ותמצית המושג שזהו בירור הנברר מכל ההשגה והוא מברר לנקודה דחכ' כמשי"ת). והנה כל זה שנק' עומק בינה או פנימית בינה זהו שנק' עומק המושג לבד שהוא הנק' אין של היש דהשגה בלבד דהיינו בחי' התמצית והקיצור העולה בעיקר המכוון בהשגת השכל אבל כל זה עדיין בבחי' אין של היש דהשגה שנחשב בבחי' יש גם הוא כי בחי' בינה בכלל נק' יש כידוע. ועכ"ז מאחר שזהו העומק ותמצית המושג שלמעלה מגילוי ההשגה הרי הוא למעלה מהיות מקור לתולדות המדות דחו"ג אפי' במדות שבשכל עצמו כי התולדות של המדות שבשכל והשגה אינם אלא רק מצד ההשגה והבנת השכל שזהו טעמו של דבר שמזה יחייב לזכות או לחוב לחסד או לדין וכן להיתר או לאיסור (כמו מ"ט דר' פלוני כו' ונגד ז' מדות דבינה יש מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא שהטעם שבשכל נק' פנים פנים מסבירות כו') אבל קודם שבא לבחי' גילוי השגת השכל בטעם והסבר אין ידוע עדיין מה יחייב אם לחסד או לדין (כמו בפלפול בעומק הסברא והשכל לא ידעו עדיין פסק ההלכה אם לאיסור או להיתר לפי שיש פנים לכאן