לד, ג
הרגשת עצמו במעלת החכמה שנק' כח מה מה פשפשת. וז"ש (שמו' לא, ו) ובלב כל חכם לב דוקא נתתי חכמה כידוע שיש בכל זה ג"כ ב' מדרגו' הבטול הנ"ל. הא' בטול הגסות ויש הנפרד והב' בטול העצמי במה הרוחני העצמי בהגיעו למדרג' העליונה כמו שא' (שמות טז, ז. ח) ונחנו מה מה בעצם (כרב עולא בר אבא (סנהדרין פח, ב) דגריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה כו'):
(ה) ויובן כ"ז עד"מ הידוע כאשר נקרא אדם אל המלך מתבטל מהתפשטות ישותו מפני קטנות ערכו לגבי רוממות המלך שנבדל הרבה בערך המעלה ממנו ובטול זה קודם שנכנס להיכל המלך פנימה אך בכניסתו בהיכל המלך שרואה את המלך בעיניו מתבטל בטול עצמי מצד רוממות עצמות המלך שתפיל אימתו עליו בהיותו מקרוב אליו (כי מה שנתבטל מעצמותו תחלה היה רק ע"י התבוננות בשכל ומחשבה משפלות ערכו ומגדולת המלך ומאשר צריך לבא לפני המלך. ועדיין לא הובא לפניו שאינו דומה שמיעה בהשגה מרחוק לראיה מקרוב כידוע). וזהו ההפרש בין בטול היש לבטול בעצם כו'. ויש בזה בחי' ממוצע והוא בין כשעומד בחוץ ואינו עולה בסולם לעלות להיכל המלך רק שמוכן לעלות (כמו באסתר שעמד' בחצר בית המלך הפנימית משא"כ בחצר החיצונה שזהו קודם ב"ש ופסוד"ז כידוע) ובין כשעולה במדרגת הסולם לפני הפתח של ההיכל שכבר הופשט מגסותו ונטרד רק באימת רוממות המלך בכניסתו לפניו ומפני שמוכן בנפשו לבוא ולעמוד לפניו מיד הרי יש בזה גם מבחי' בטול הב' כשעומד לפניו ממש. וזהו ענין עלית המלאכים בשיר כמו מזמורים דפסד"ז שצ"ל קודם התפלה שהולך ועולה שנפשט יותר ממהותו הראשון ומתקרב יותר אל האור האלקי. אך בכניסתו ממש אין זה הבטול רק מראיתו פני מלך שמתבטל לגמרי ממש למעלה מהתבוננות והשגה באיכות רוממות המלך כי אינו דומה שמיעה לראיה. וכ"ה הבטול דנשמות ומלאכים בהתקרב' לאור האלקי ממש שנתבטלו ממהותם הראשון לגמרי ונכללו במהות האור האלקי ממש כמלאכים שנכללים בכל יום ברוח פיו ית' ונק' חציר כמ"ש בזהר דבהמה רבה רבנע' כו' ושתת לון בגמיע' חדא או כנשמות שנשתאבו בגופא דמלכא כמ"ש להשתחות לפני ה' ממש. וזהו בתפלת י"ח שנכנסו בהיכל המלך פנימי שא' אדני שפתי תפתח כי אין מלה בלשוני כי נתבטל כאבן דומם ממש ואז מקבל אור האלקי מחדש בתוכו וכן בהשתחואה דעולי רגל בעזרה שיראו את פני ה' ממש וכ"ה בח"י ברכות דתפלה שישא ברכה ושפע חדשה כשכורע בברוך וזוקף בשם כו'. וכך יובן ב' מיני בטול הנ"ל (והממוצע כשהולך ועולה להכנס) כמו שעולים בעמוד וכאסתר שעמדה בחצר בית המלך הפנימי נכח פתח הבית כמו בסמיכות גאולה לתפלה שנק' (ברכות ח, א) (שעור ב' פתחים כמ"ש במ"א) שיש ג"כ בהשגת החכ' כשצריך לבא להשגה עליונה יותר מן הראשונה כנ"ל שבהכרח יבא תחלה לבחי' בטול לגמרי מהשגה הראשונה כענין שמבואר במ"א ע"פ והאיש משתאה לה מחריש כו' (בפ' חיי שרה) שהוא כענין שאמרו בגמ' אשתומם כשעה חדא כו' כאשר הקשו לו קושיא וצריך לתרץ בשכל והשגה עמוקה יותר מתבטל מסברתו
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.