ל, ד

שהי' אצלם כלי התאוה ואם לאו לא היו מולידים אבל לא הי' זה בבחי' הרגשת התאוה רק כמו רעבון המאכל כאשר יתאו' אדם שהגם שנפשו מתאוה אין בזה בושה כלל וכלל כו'. וגם שלכאורה תאות אכילה ותאות המשגל בענין א' הם מ"מ יש הפרש גדול שהמאכל הוא רק לשובע נפשו ולא למלאות תאותו משא"כ המשגל ובאדה"ר היה הזיוג כמו ענין אכילה ושתי' וכה"ג (וגם בענין המאכל לא הי' בתאוה מורגשת בהתפעלות יתירה כרעבון בתענית רק שהי' אוכל כמו שאדם עושה צווי המלך רק כאשר ראתה כי נחמד העץ כו' וכי תאוה הוא כו' אזי נמשך בהם תאוה מורגשת להרגיש א"ע ביותר שהוא למלאות תאותו וכה"ג משא"כ קודם החטא כתיב ולא יתבוששו בזיוג כי היו עושין הדבר רק ע"פ צווי ה' להוליד בני' בלבד ולא למלאו' תאוות' וגם כלי תאוות' בזה לא היה ככלי תאו' דעכשיו שלאח' עה"ד כו' וד"ל). אבל בחי' ידיעת אלקים טו"ר הוא בבחי' מקיף שבלתי מוגבל בכלי כלל ע"כ אין לטו"ר תערובות כלל אלא כל א' בפ"ע הוא כנ"ל. והענין הוא דאין הידיע' אלקי' כמו ענין ידיע' במורגש כידיעת אדם אלא כמו שאדם יודע דבר מה במחשבתו שאין בידיע' זו רק בחי' מקיף שמקיף אל אותו הדבר במחשבתו ולא שמתלבשת המחשבה במהות אותו הדבר להיות מתפעל מידיע' זאת כידיעת אדם הנ"ל (בל"א ער הערט דאס ניט). (וכמ"ש במ"א בענין ידיעה ובחירה כו'. ובענין דעת עליון ודעת תחתון כמו וירא און ולא יתבונן כו'). וכך למעלה מ"ש כאלקי' יודעי טו"ר ידיעה זאת בבחי' מקיף מרחוק וכמ"ש מפי עליון לא תצא הרעות והטוב וכמארז"ל (פ"ב דנדה) ואילו צדיק ורשע לא קאמ' פי' לא קאמר בבחי' דבור שאינו נתפס בבחי' גלוי במורגש שא"כ היתה הידיע' מכרחת הבחירה כו' אלא צדיק ורשע שהוא טו"ר לא קאמר בדבור וכמ"ש מפי עליון (בבחי' הדבור) לא תצא כו'. וכן אמרו אין רע יורד מלמעלה כו'. אך במחשבה יודע את הטו"ר וצדיק ורשע ומחשבה זאת הוא בחי' ידיעה בלתי מורגשת בכלי כמחשבת טו"ר באדם בהתפעלו' כנ"ל. רק בבחי' מקיף מרחוק כמחשבת אדם על דבר שאין לו שייכות וערך אל עצמותו כלל כו'. וע"כ אין הידיע' מכרחת הבחיר' כלל (כי א"א לומר ידיעת הנבראים הוא בידיע' עצמו כמו באדם מאחר שהנבראים נבדלי' בערך כו' כמ"ש במ"א בענין דעת עליון כו') וכמ"ש במ"א וד"ל. ובהיות כן הרי אין התכללות בטו"ר כלל אלא הרע בפ"ע כמו שהוא והטוב בפ"ע בתכלית ההבדלה בידיע' זאת והגם שנא' (ישעי' מה, ז) ובורא רע אין הבריאה בבחי' המשכה בגלוי א"פ כידיעת אדם וכה"ג רק בבחי' מקיף מרחוק כמו ענין הלבונה שבי"א סממני הקטרת שמחיה לקליפות בבחי' מקיף מרחוק בלבד. וכן יש דיחוי לחיצונים מבחי' מקיף כמ"ש בע"ח שאין החיצוני' יכולים להסתכל במקיף וכמו התכלת שמסמא עיני חיצונים וע"כ מעמד הקליפות בין הפנימי למקיף כו'. ועכ"פ מבחי' מקיף אין יניקה לרע מן הטוב כלל וכלל וכן הטוב מובדל הימנו בתכלית ואין לו תערובות ברע כלל משא"כ בידיעת אדם לטו"ר בידיעה מורגשת בבחי' או"פ מוגבל בכלי ע"כ אם האדם יודע מטו"ר הוא ענין המזיק לנפשו להיות תערובות טו"ר כי הרע מקבל הימנו