יט, ג

(ומ"ש צרתני בבחי' יצירה דוקא קאי על הנשמה שיצרה בצלם אלקים מקדם למע"ב וגם יצירה כזאת עשה בחומר הגופני שהוא הגולם דעפר שעשאו בצורת אדם שהיא הנשמה. וז"ש אחור וקדם צרתני וזהו פלא גדול איך יוכל להיות קשר וחבור לצורה דנשמה האלקית בחומר העפר להיות בבריאה אחת ממש כשאר הברואי' דכל בע"ח בחומר וצור' כמ"ש ויהי האדם לנפש חיה כו':

(ה) אך הנה שרש הענין לכל הנ"ל יובן ע"פ הקדמה ידועה בשרש ענין הד' יסודות דארמ"ע וכן ד' חלקים דצח"מ שהן לנגד ד' אותיות דשם הוי"ה יו"ד דחכ' בבחי' מדבר ה"א בינה בבחי' חי וי"ו מדות בבחי' צומח ה"א אחרונה בחי' המל' בחי' דבור הוא בבחי' הדומם. וכ"ה בסדר דד' יסודות ארמ"ע. אש בבחי' מדבר כמ"ש יהי אור דחכמה והוא נשמת אדם שהוא בבחי' אש וניצוץ כו'. ורוח בחי' בינה ה"א עלאה. ומים בבחי' וי"ו בחי' המדות. ועפר בבחי' ה"א תתאה בחי' המל' כידוע. ולפ"ז הרי שרש נשמת האדם הוא בבחי' היו"ד דשם הוי"ה שהוא בחי' החכמה בחי' מדבר וגופו שמעפר בחי' דומם שרשו בה"א אחרונה דשם הוי"ה שהוא בבחי' דומם כנ"ל. ומפני שנעוץ תחלתן בסופן דוקא ולא באמצען כידוע. ע"כ נתלבשה הנשמה דאדם בעפר הדומם דוקא. לפי שהנשמ' נק' נר ה' בבחי' אור ואש. דהיינו בבחי' יו"ד דחכמה (ומ"ש ויפח באפיו כו' כמפוח האש שיוציא שלהבת והוא בחי' רוח ואש כלולים יחד). ע"כ ירדה למטה במדרגה היותר שפלה שהוא הגולם דעפר להיות בו לאור וחיות ממש. וכמ"ש ויפח באפיו נ"ח ויהי האדם לנ"ח ולא נברא גופו ונשמתו כא' כשאר כל הברואים לפי שאין ערך וקרוב כלל לדומם העפר עם בחי' החכמה בחי' מדבר שיוכלו לצאת כאחד במאמר אחד ומה גם שהנשמה מצד עצם מהותה היא למעלה מן בחי' המאמר שהוא הדבור כנ"ל בפי' וקדם כמ"ש ויפח כו' והגוף שהוא הדומם למטה הרבה מן המאמר ועכ"ז נתחברו יחד אך לא בדרך סדר בריאת חומר וצורה כא' אלא תחלה יצר הגולם דעפר בציור אדם ואח"כ ויפח באפיו נ"ח שהוא בחי' היו"ד דשם הוי"ה ונתחברו כא' מראש כל דרגין בסוף כל דרגין משום דנעוץ תב"ס דוקא שנמצא היה התחברות זאת בדרך דלוג הערך מגבוה לנמוך שהוא בא רק בדרך התלבשות לבד והוא מה שנזרקה ונתלבשה הנשמה בעפר חומרי זה כו' והיו לאחדים ממש כהתהוות חומר וצורה מתחלת ההוייה כשאר בע"ח והוא מפני שיש קשר ואחיזה לבחי' הדומם דוק' בראש דחכמה דוקא והוא י' בה"א תתאה (כמשי"ת). אבל הנה שרש התהוות כל הברואים דצומח וחי דמע"ב הוא מבחי' ה"א וי"ו דשם הוי"ה כנ"ל. דוי"ו דשם הוי"ה הוא בבחי' מדות בבחי' צומח וה"א ראשונה בבחי' חי. וכמו שב' אותיות הללו המה קרובים זא"ז בערך שהוא בינה ומדות שבאים כסדרן מה"א דבינה נמשך התהוות המדות דבחי' וי"ו ותחלה היה הוי"ו כלול בה"א שהוא ענין רגל הקצר שבה"א שנק' פסיע' לבר כו' שזהו המדות כאשר הן כלולים בשכל ואח"כ יוצאים לידי גילוי מן ההעלם כמ"ש במ"א. (והיינו ענין צומח שבחי כי המדות בבחי' צומח ובינה