א, ד

בחי' יש דחכמ' להיות במציאות בפ"ע כנ"ל אבל מ"מ אור דח"ע בוקע ועובר לח"ת כו' שהרי מאין תמצא תמיד כו'. וזהו הטעם שעכ"פ ימצא בחי' כח מ"ה דח"ע גם בח"ת שמהווה כל הברואי' יש מאין כמ"ש כולם בחכמה עשית שיהיה בהם בחי' ביטול היש לאין מראש כל מדריגות בעולמות העליונים עד סוף כל המדריגות עד היכלות דק"נ כנ"ל שכ"ז רק מבחי' אור דחכמה עלאה בח"ת גם לאחר שהבדיל הרקיע ביניה'. וזהו חכמו' בחוץ תרונה כו' ח"ע שנמשך בח"ת כו' וד"ל.

(ו) ועד"ז יובן ממש ענין חכמות בחוץ כו' ועל ב' מדריגות דח"ע וח"ת שבתורה כנ"ל. דהנה אורייתא מח"ע נפקא מחכמתו העצמי' כנ"ל שנק' ים הקדמוני כו' וכלולה בעצמו' מבחי' האין אמיתי דחכמה שבעצמות הא"ס כנ"ל וירדה למטה להיות בחכמה אתברירו כו' עד שנתלבשה בעניני' גשמיים דצ"ח דנוגה כו' ובאותיות גשמיים שנק' ח"ת כו' הנה ודאי ע"ז אמר יהי רקיע בתוך המים כו' שע"י הבדלה זאת יצא בחי' ח"ת דתורה במהות בפ"ע להיות בחכמה אתברירו רפ"ח כו' שזהו כמו בחי' ירידת אור החכמה להוות בריאה יש מאין שנק' ח"ת דמע"ב. אך הנה הבדלה זו אין זה הפסק גמור דאל"כ לא היה בחי' הברור דרפ"ח כו' שיעלו למעלה וגם אנו רואים שמתגלי מעצמות ח"ע דתורה גם בעולמות כמו בג"ע העליון והיינו לפי שח"ע מאיר בח"ת כמ"ש מוחא עלאה דאתמשך במוחא תתאה גם אחר ההבדלה כנ"ל וקאי זה גם על ב' מיני חכמה שבתורה שע"ז אמר ג"כ והחכמה מאין תמצא דהיינו מח"ע העצמי כנ"ל וד"ל:

(ז) והנה להבין זה בתוס' ביאור יש להקדים תחלה שרש ענין ההפרש בין חכמה שבמע"ב לחכמה שבתורה לברר בירורים דעה"ד דנגה שא' ע"ז בשביל התורה כנ"ל דהנה א' במדרש ע"פ אדם לעמל יולד איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה כו'. ויש להבין מהו לעמל שיחה ומהו עמל תורה הנה דבר הוי' שבא ביו"ד מאמרות כמו ויהי אור יהי רקיע כו' נק' שיחה בעלמא שהרי אין בהם ד"ת כלל רק שצוה לעשות כך וכך כאדם שמצווה לביתו להיות כך וכך כו' רק עכ"ז אור דתורה מאיר במאמרות אלו שהרי ע"פ חכמה שבתורה א' כל מאמר פרטי וכידוע די' הדברות הן שרשים ליו"ד מאמרות בכלל ובפרט כמ"ש הוי' קנני ראשית דרכו והגם שבודאי יש חכמה ושכל במאמרות אלו אבל הוא רק בחי' צמצום חכמה אלקי' שמתלבש בדבור ומעשה כשכל שמלובש בעשי' או דבור חיצוני שאדם מדבר כו'. וכמ"ש בזוהר לאו אורחא דמלכא לאשתעי מילין דהדיוטא ששיחה זו נק' מילין דהדיוטו' ונק' וי"ו ימי המעשה כימי החול שאדם עוסק במלאכתו שע"ז נא' אדם לעמל יולד לעמל מלאכה בפו"מ כך ויהי אור כו' ולזה נק' עמל שיחה לבד וכמו שיחת ת"ח צ"ל שגם בשיחתו יש חכמה עמוקה כו' וד"ל. אבל עמל תורה היינו בדברי חכמה שאין זה בשביל מלאכה ושיחה בעלמא רק כשמדבר חכמתו מתגלה בדברי חכמה שמדבר לעצמו וכמו (מ"א ה, יב) וידבר שלשת אלפים כו' וכה"ג וד"ל. אך מה שנק' עמל תורה מה שייך עמל ויגיעה בזה. הענין הוא כידוע שיש בחכמה ב' מיני מדריגות הא' החכמה