מו, ג
כמו שהוא בבחי' נקודה עדיין בהעדר ההתפשטות למטה וזהו כח מ"ה דחכ' כענין מה פשפשת כו' שהיא למעלה מהיות מקור משפיע להשגה דבינה וכמ"ש (איוב כח, יב) והחכ' מאין תמצא מאין ממש כו' ובחי' חיצוניות החכ' זהו כאשר נמשכה החכ' בהתפשטות מאין להיות מקור להשגה והבנה דבינה כמעיין הנובע בהעלם ובא לידי גילוי בנהר שנמשך ממנו בתמידות כמו הברקת אור המושכל שיוצא מהעלמו בכח המשכיל לגילוי ונמשך בהתפשטות בהשגה והבנה ממש (וזהו ענין תמונת אות היו"ד דחכ' שיש בו קוץ התחתון שממנו נמשך להתפשטות דה"א בבחי' השגה דבינה כידוע) וזהו שנק' או"א תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין דזיווגייהו תדיר לצורך העולמות כידוע שזהו בחי' שפע חיצוניות דחצוניו' החכ' כאשר נמשך להיות התפשטות השגה והבנה דבינה תמיד שזהו מאין דחכ' ליש דבינה שנק' אין לגבי יש דהשגה כו' וכמו במע"ב דכתיב בראשית ברא אלקים שזהו בראשית החכ' שנק' אבא ברא אלקים בחי' בינה דאבא א' לאימא כו' כמ"ש בזוהר שזהו היחוד חיצוני דאו"א לצורך בנין העולמות שהוא מבחי' המדות דבינה שנק' ז"ת דאימא שהן הנק' מדות שבשכל והשגה שמחמת השגת והבנ' השכל יחייב לחסד או לדין או לממוצע בשכל עצמו ומשם נמשך התהוות תולדות המדות ממש שנק' מדות שבלב בחו"ג ממש כמו שנראה לעין שמחמת השגת השכל במוח דבינה שיחייב החסד או האהבה מיד יולד ההתפעלו' דאהבה או חסד בלב בגילוי ממש כפי האופן שנתפעל בהשגת השכל דבינה וכן במדת הדין ומדת הת"ת הממוצע וענפיהן נו"ה כו' ובחי' פרטי התכללותם זע"ז כו' והיינו בחי' המדות דוימ"ב שנמשך בגילוי באצי' מז"ת דאימא שנק' אלקי' והן ל"ב ויאמר אלקי' שנמשכו במוחין דז"א שנק' ל"ב שבילין ומשם נמשך ללב שמטעם זה נק' לב כמ"ש במ"א וד"ל:
(ג) וכמו שאנו רואים בעבודה שבלב ומוח בתפלה שרשפי אש האהבה הנולדה בלב אינה באה כ"א כאשר ההשגה באלקות היא בהרחבה והתפשטות דוקא דהיינו שהשכל והשגה זו שמשיג בגדלות ה' ונפלאותיו היא בטוב טעם ודעת שמשיגה בכי טוב עד שנתפסת בכלי מוחו והיינו כאשר הדבר שמשיג בא בבחי' הסבר בטעם הדברים על בוריין לאורך ורוחב ולא בדרך קיצור לבד שאם לא יתפוס במוחו רק הקיצור בהעברה בעלמא לא יתפעל כלום רק כשמעמיק דעתו בהשגה זו בהרחבה והתפשטות ובטוב טעם עד שמבין ומשיג היטב אז יוליד בלבו מזה התפעלות האהבה או היראה בגילוי בהתפשטות והרחבה ג"כ וכמו במילי דעלמא שלא יתפעל בלבו לאהוב איזה דבר מה כ"א כאשר יתבונן בו בטוב ההשגה איך הוא ומה הוא עד שיעמוד על אמתית טובו ומעלתו בהעמקת דעתו אז יתפעל לבו ויומשך אחר הדבר ההוא לאהוב אותו וכן ביראה מדבר מה אינו אלא כשיתבונן בו בהשגה והבנה טובה ואם לא לא יתפעל כלום שהרי יכול להיו' שיעמוד אדם אצל אוצר נחמד ולא יתפעל לחמוד אותו אם לא ישים לבו ודעתו להתבונן בו באיכות ומהות טובו כלל וכן לא יתפעל ביראה כמו מרוממות שר ומלך או מדבר המזיק כלסטים וכה"ג אם
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.