ל, ג

שיש, טו"ר גם בשכל כמו מחשבה טובה ומחשבה רעה וכמו ששכל ומחשב' טובה נתפס במורגש בכלי המוח באותו האופן באה תפיסת המח' רעה במוח והרי יש ביניהם בחי' התכללות בכלי המוח כמו שיש בחי' חו"ג בכלי המוח שכל לזכות ולחסד ושכל לחוב ולדין שזהו כמו מחשבה לטובה ומחשב' לרעה שבוודאי יש בחי' התכללות חו"ג חסד מדין ודין מחסד מאחר שיוצאים שניהם מכלי א' שהוא המוח. וכנרא' בחוש שיוכל להפוך מח' רעה לטובה כמו וינחם על הרעה כו' וכמ"כ בבחי' חו"ג שבלב יש בחי' התכללות זמ"ז מאחר שבכלי א' הן והדבר בא במורגש שהוא בכלי שנתפס בו (וגם בכלים מחולקים יש בחי' התכללו' זמ"ז כידוע שיש קשר וחבור לכל אבר עם זולתו עד שירפא לאבר זה ברפואת אבר זולתו וגם לראש ורגל יש חיבור כידוע מפני שבבחי' הכלים יש התכללות ותערובות גם מב' הפכים כמו חו"ג או טו"ר וכה"ג וד"ל):

(ד) ובזה יובן ג"כ ענין ידיעת טו"ר באדם כמו ידיעה שלו במח' שבמוחו את הטוב ואת הרע ומכ"ש בהתפשטות ידיעה זאת מן המוח אל הלב שהוא בבחי' הגבלת האור בכלי שבא הענין של הידיעה בעצמותו ממש בבחי' מורגש בכלי המוח או הלב הרי כשהאדם יודע מטו"ר אזי יתערבו טו"ר והיו לאחדים ממש ומקבל הרע יניק' מן הטוב והטוב מן הרע כמו תערוב' פסולת ונקי יחד (שהרי באות' המחשב' שיודע את הטוב יודע את הרע. וזהו מפני שידיעה זאת באה אצלו במורגש ממש דהיינו כמו והאדם ידע כו'. שזהו מפני ענין כלי הרגשת התאוה דהיינו שכבר נתאוה תאוה זאת ע"כ ידיעתו בה באה במורגש ההתפעלו' וכמ"כ ידיעת הכבוד או הממון ידיעה זאת באה בהתפעלו' מורגשת (בל"א ער דער הערט דיא זאך זייער) לפי שיש בלבו הרגשת תאות הכבוד והממון ע"כ מורגשת ידיעתו בהן ואינ' כידיעת התינוק בממון וכבוד שאין בלבו ומוחו הרגשת תאות הממון והכבוד לא מיני' ולא דוגמתו והגם שהתינוק יודע לומר בפיו ענין הממון והכבוד וכה"ג לא נק' זה ענין ידיעה כלל. וכן מ"ש (במדבר לא, יז) וכל אשה יודעת איש למשכב זכר כו'. מפני שכבר הוכן כלי התאוה ע"כ ידיעה זאת באה במורגש משא"כ כשאין עדיין כלי התאוה אין הידיעה רק מרחוק בלי הרכבת ותפיסת הידיעה בעצמו במורגש כלל כו'. וכך באדם ואשתו לאחר שאכלו מעה"ד כתי' וידעו כי ערומים הם דמשמע שמתחלה לא היו מרגישים בעצמן שהן ערומים וגם שהיו רואים א"ע ערומים לא היו מרגישים ויודעי' דבר זה שהערום הוא דבר בושת כמו התינוק שאין בו עדיין ידיעת הבושה בערום ילך ערום ולא יתבייש כלל. וכן בענין ידיעת התאוה להיות שהתאוה בידיעה מורגשת כנ"ל יש בה בושה כנרא' בחוש בכל תינוק ותינוקו' כשיגדלו ויודעין משכב זכר ונקבה בידיעה מורגשת מצד שכבר הוכן כלי התאוה אזי מתביישין מאד בענין הזיוג גם מלדבר בו ומכ"ש בגלוי ערוה כו' וכאשר עדיין אין יודעין כלל מתאות הזיוג ילכו ערומים בגלוי ערוה יחדיו ולא יתבוששו כלל. וכך נאמר באדם ואשתו ויהיו שניהם ערומים כו' ולא יתבוששו בגילוי ערוה כלל. והגם שהיו מתייחדים ומזדווגים לא היה בזה ענין בושה כלל. והגם