צא, ב

ותקח האשה בית פרעה. הנה איתא בלק"ת שיש בס"ת דד' תיבות הללו שר"י פרע"ה ויהלל"ו אות"ה שם הוי"ה וזה דבר פלא ביותר איך שייך כאן בשרי פרעה י"ה ובויהללו אותה ו"ה הכתיב (ישעי' מב, ח) וכבודי לאחר לא אתן כו'. אך הנה ידוע דאת זה לעומת זה עשה כו' (קהלת ז, יד) דנגד שרים העליונים דקדושה שנק' שרי פרעה דמל' דקדושה כ"ה במל' דקליפה נק' שרי פרעה ובהתלבשות מל' דקדושה בסוד גלות השכינה בע' שרים זהו ירידת שרה דמל' דקדושה בשרי פרעה מל' דקליפה שראו אותה ויהללו אותה אל פרעה עד ותקח האשה כו' וד"ל:

(ב) והנה תחלה יש להבין בשרש בחי' שרה מל' דקדושה וענין שרי פרעה דמל' דקדושה להיות ידוע בשרש בחי' אברהם ושרה שהוא בחי' מ"ה וב"ן דאברהם אבר מה הוא בחסד דז"א והוא אברהם דלעיל' שמשפיע למל' בה"א דאברהם שהן ה"ח דז"א שע"ז אמר (ישעי' טז, ה) והוכן בחסד כסא בחסד דאברהם בה"א כו' ושרה העליונה היא בחי' ב"ן נוק' דז"א שמקבל ה"ח דה"א דאברהם וז"ש בשביל לידת יצחק דוקא שלא תקרא שמה שרי ביו"ד דחכמה כמו שהיא בשרשה באור אבא דאבא יסד ברתא וכמ"ש אחותי בת אבי היא כו' כי ביו"ד דחכמה הוא בבחי' ההעלם דאין שלא יוכל להיות התגלות והתפשטות כלל אלא שרה בה"א שמה בבחי' ה"א דבינה שבא בהשגה והתפשטות מאין ליש ואז תוליד ותקרא אם הבנים כו' וד"ל. וכ"ה לענין התהוות העולמות מאין ליש ממש מבחי' המל' הוא שנק' שרה בה"א דוקא שז"ש בהבראם בה"א בראם באברהם והוא ה"א דשרה כשנק' שר ה"א לשון שררה ואדנות כו' שהוא בחי' כתר מלכות שבבינה שבאה לגלוי להיות ראש ומקור להחיות העולמות בדבור בי"מ והוא הנקרא בזהר בשם מטרוניתא או אימא תתאה כו' שזהו ה"א תתאה דמל' להיות כתר לבי"ע כידוע וד"ל:

(ג) והנה זהו בחי' פרעה דקדושה ל' פריעה והתגלות דבחי' המל' הוא רק ענין ההתגלות דכתר מלכות במדות ודבור כמו דבר מלך שלטון כו' (קהלת ח, ד) שהדבור הוא לשון הנהגה כמו ידבר עמים כו' (תהלים מז, ד) ובל' תרגום דברא כמו דבר אחד לדור כו' (סנהדרין ח, א) והוא הנהגת המדות והמוחין שבהם שנמשך ומתנהג ע"י הדבור כו' וזהו דבר מלך כו'. אך הנה ידוע דבקול ודבור נמשך מן הקנה שהוא הגרון והן קנה וושט שנק' ב' שרים שר המשקים ושר האופים (והורידין נק' שר הטבחים) שנק' שרי פרעה והן ב' קנים דקנה חכמה וקנה בינה וענין הקנה שר המשקים הוא שנמשך ממוח החכמה דוקא שהוא קר ולח בלחלוחית דיסוד המים שמוליד ומצמיח כל שכל וחכמה כו' והוא הממשיך חכ' דתורה בלב כאו"א מישראל בקנה הנמשך ללב ע"י הריאה ששואבת כל מיני לחלוחית כו' שזהו קנה חכמה (משלי ד, ה) כי שרש החכ' בבחי' החסדים דמים. ומטעם זה יש בכח קול דתורה אחר התפלה לקרר צמאון יסוד האש שבלב שהיה בתפלה בבחי' רצוא כו' כמו הריאה שמנשבת על הלב לקררו כו' וכמ"ש כי אמרתך חיתני (תהלים קיט, נ) וד"ל: