לד, א
(ב) והנה הטעם לבחי' בטול במציאות זה שבהעלאת המלאכים ונשמות למעלה. היינו לפי שאין ערוך כלל בין התחתון לעליון. דהיינו בין הנברא בע"ג ותכלית עם הבורא ית' שהוא הכח האלקי המהווה אותו שהוא בלתי בע"ג כו'. וע"כ כאשר צריך הנברא לעלות למעלה במקור חוצבו בכח האלקי המהווה אותו מאין ליש צריך לצאת תחלה ממהותו הראשון לגמרי בבחי' בטול היש לגמרי מכל וכל ואז יוכל לעלות וליכלל ולידבק בשרשו העליון האלקי שמשם נחצב ונתהווה מאין ליש. אבל אם הוא עדיין בבחי' הישות שלו הנפרד בלי בטול ממציאותו כלל א"א לו לעלות כלל. (וכמו גם הגלגלים כשמש וירח שאו' שירה בכל יום. כמ"ש הללוהו כל צבאיו הללוהו שמש וירח הללוהו כל כוכבי אור הללוהו שמי השמים והמים כו'. והיינו בחי' הבטול דצורה שמופשט ועולה מן החומר שלו כנפש גלגל השמש שאומר שירה בהשתחוא' רוחנית וממילא יסובב החומ' שלו בהשתחוא' גשמית וכמ"ש במ"א בענין שמש בגבעון דום (יהושע י, יב) שפסק לומר שירה וממילא עמד חומר השמש כו'). ושרש הענין הוא לפי שא"א להיות המשכה מלמעלה מחדש מאין כ"א בבחי' בטול היש הראשון לאין תחלה וכמו שאנו רואים בכל צמיחה מכח הצומח שבארץ. שזהו הנמשך מאין הרוחני להיות צומח הגשם דחטה שא"א כ"א ברקבון הגרעין הנזרע בארץ והיה לאין ממש. דהיינו אחר שנפסד צורתו הרוחני ועלה ונכלל באין הרוחני דכח הצומח וחומר של החטה והי' לעפר ממש אז יומשך מן כח הצומח המשכה חדשה להצמיח בחטה בריאה חדשה שהן גרעינים הרבה מאין הרוחני ליש אבל אם לא היה הגרעין הנזרע נרקב ולא היה מופשט מישות שלו לגמרי לא היה נמשך ושוכן בו האין הרוחני של כח הצומח ולא יצמח ממנו כלום לפי שא"א להיות התהוות חדשה זו כ"א בבטול המהות דיש הראשון שזהו הכלל בכל מקום שא"א להיות התהוות יש מיש כו'. (וכמו"כ בהתהוות הוולד בריאה חדשה מאין בטפה הגשמית א"א כ"א בהפסד וסרחון הגשם של הטפה תחלה אז רוחניות שלה נקלט ברחם הנוק' כקליטת החטה בארץ לאחר ג' ימים כו') לפי שחטה זו בא' מכח הצומח מכבר מאין ליש צריך שיבוטל כח מציאותה ומהותה הראשון מיש לאין אז תקבל אור וחיות חדש מאין כו'. וכדוגמא זו שאנו רואים בכל אור ושפע העליונה שבא מלמעלה לחדש הבריא' מאין ליש צריך שיהי' תחלה בחי' בטול מהות הראשון כמו במלאכים דכתיב (יחזקאל א, יד) והחיות רצוא ושוב. שע"י הרצוא בהסתלקות ובטול יחזור ויומשך להם אור חדש. שזהו ענין השירה שאו' המלאכים בכל יום כנ"ל:
(ג) וכ"ה גם למטה בנשמות בגופים גשמיים שכאשר יהי' תחלה בנפשו בטול המציאו' אז יאיר אור האלקי בנפשו באור וחיות חדש בהשגה עליונה יותר מן הראשונה ובהתפעלות אוי"ר יותר עמוק מן הראשונה כאשר צריך לעלות בעלוי המדרגה יותר להעלות נפשו באור החיים בהשגה והתפעלו' עליונה ביותר אז בהכרח שצ"ל בחי' בטול היש בנפשו מכל מה שהשיג והתפעל בתחלה עד שנראה לו שלא השיג כלום כענין מה פשפשת כו' והוא השפלות העצום בנפשו שלא הגיע עדיין
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.