ל, ב

שיפקחו עיניו ולפי הפשט הרי הנחש כיון אל הטעם האמתי שלא יהיה האדם כאלקים יודע טו"ר כמשמעות סוף הפ' שאמר ה' הן האדם היה כאחד ממנו כו'. ועתה פן ישלח ידו כו' ואם מן האדם נעלם דבר זה איך נגלה להנחש. ואם מפני שהי' ערום ביותר. זה לא יחייב שידע סוד ה' בעה"ד טו"ר שנטע בתוך הגן שהאוכלו יהיה כאלקים כו'. ועוד י"ל בעיקר הטעם למה צוה ה' שלא יאכל מעה"ד פן יפקחו עיניו כו' מאחר שיהיה האדם במדרגות אלקים לידע טו"ר למה לא ירצה ה' בזה ואדרבה מהראוי שיצונו לאכול מעה"ד כדי שיפקחו עיניו ויהי' כאלקים שהרי חפץ חסד הוא וטוב ה' לכל כמו עד"מ שמטבע הטוב להטיב לזולתו ובפרט להטיב לאדם שברא בצלמו כו' ומהו זה שאמר הן האדם הי' כאחד ממנו דמשמע שזה אינו לטובת האדם כלל אדרבא לרעתו כמ"ש כי ביום אכלך ממנו מות תמות שגם טעם זה אמת כידוע:

(ב) אך הנה תחלה י"ל בענין מה שאמר הן האדם הי' כאחד ממנו לדעת טו"ר. וכן מה שאמר הנחש בתחל' והייתם כאלקי' יודעי טו"ר. ענין ידיע' זאת מה היא דלכאורה משמע כפשוטו שהאלקי' יודע טו"ר בידיעה גמורה כמו ידיעת האדם בטו"ר כו'. ובאמת א"א לומר כן שהרי נא' באלקי' (חבקוק א, יג) טהור עינים מראות ברע וכן לא יגורך רע כו'. וכמ"כ יש להפליא על מ"ש (דניאל ב, כב) ידע מה בחשוכ' ונהורא עמה שרא כו' ידיעה זאת איך היא כו'. אמנם הנה הענין דרך קצרה שעה"ד טו"ר אם לא היה אוכלו אדם רק מה שיש בו מבחי' ידיעה עליונה דאלקים שיודע טו"ר לא היה נמשך בחי' רע כלל וכלל רק כאשר אכלו אדם דוקא נמשך בו בחי' רע ממש והגם שנפקחו עיניו והיה כאלקים יודע טו"ר אין זה דומה כלל למה שאלקי' יודע טו"ר דמה שאלקים יודע טו"ר הרי הטוב מובדל מן הרע לגמרי ואין כאן תערובת טו"ר כלל ע"כ אין לרע יניקה מן הטוב כלל רק הוא מהות בפ"ע משא"כ כשאכל אדם מעה"ד טו"ר וידע טו"ר הרי נתערב הרע בטוב ומקבל הרע יניק' מן הטוב וממילא גרם מותא לכל עלמא. וזה עיקר טעם וסוד ה' בציווי שלו לאדם שלא יאכל מעה"ד טו"ר כי ביום אכלך ממנו מות תמות שזה אמת ומה שיפקחו עיניו ויהיה כאלקים אין זה טובה לגבי האדם כלל אלא רע' גמורה. ובזה מתורץ הקושי' הב' וממילא יתורץ הקושי' הא'. אך להבין זה יש להקדים תחלה בענין ידיעת טו"ר שאין ידיעת אלקים טו"ר כידיעת האדם טו"ר שידיעת אלקים טו"ר הוא בבחי' או"מ וידיעת אדם טו"ר הוא בבחי' או"פ. ולזה הטעם בידיעת אלקים טו"ר הטוב מובדל מן הרע ובידיעת האדם טו"ר מעורבים טו"ר כנ"ל זהו תוכן הענין בקצרה:

(ג) ולהבין ביאור זה יש להקדים ענין ההפרש בין בחי' מקיף לפנימי בכ"מ. ומזה יובן ג"כ ענין ההפרש בין מקיף לפנימי שבענין ידיעה זאת דטו"ר בין ידיעת אלקי' לידיעת האדם. דהנה ידוע עיקר ההפרש בין בחי' או"מ לא"פ שהפנימי מוגבל בכלי ובכלים יש בחי' תערובות והתכללות (כי ענין הכלי הוא תפיסת הדבר במורגש כמו אור השכל בכלי המוח שנתפס במהות שכל לפי כלי המוח המכיל ומשיג וידוע