קכז, ד

(א) והנערה טובת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל. הנה יש לדקדק במה ששיבח לרבקה בשם טובת מראה דוקא שלא שיבח כן בשרה ורחל שבשרה אמר ידעתי כי אשה יפת מראה את כו' וכן ויראו המצרים כו' כי יפה היא מאד הרי שבחה ביופי שהיא יפת מראה וכן מ"ש כי יפה היא מאד סתם הכל ביופי המראה ויופי התאר וכן ברחל אמר שהיתה יפת תואר ויפת מראה אבל שבח זה דטובת מראה לא נז' רק ברבקה דוקא וזהו כמו (ש"ה ב, יד) הראיני את מראיך כו' ומראיך נאוה כו' (וגם מ"ש מאד בלי שעור וגבול כו' ומ"ש בתולה מהו הרבותא בזה כו'). אך הנה תחלה יש להבין מ"ש ותרד העינה ותמלא כדה ותעל כו' דזה היה עיקר הסימן והאות לאליעז' שהיא בת זוגו דיצחק דוקא כאשר תמלא כדה ותשקה אותו ולגמליו מעין המים שתשאב בכדה כו' כמ"ש