לג, ד

(א) ותלד עדה את יבל הוא היה אבי ישב אהל ומקנה ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תפש כנור ועוגב. ויש לדקדק למה באבי יושב אהל ומקנה שמו יבל בקמץ תחת היו"ד ואבי כל תפש כו' שמו יובל במלאפום ומה שייכות יש לזה עם זה ומה ענין קריאת שמות כאלה לפי אופן עבודתם ומעשיהם כאלה דוקא כו'. והנה יש להקדים תחלה בענין אבי כל תפש כנור ועוגב שזהו מקור כל בעלי השיר העליונים כמו הללוהו בנבל וכנור הללוהו במנים ועוגב כו'. שהן י' מיני כלי זמר נגד ע"ס כו' שעיקר שירה בכלי ולמ"ד (ערכין יא, א) עיקר שירה בפה זהו ענין השירה שהמלאכים העליונים או' בפה בכל יום. כמ"ש הללוהו כל מלאכיו כו'. שכל הברואים העליוני' ותחתוני' או' שירה בכל יום כידוע. ויש להבין תחלה שרש ענין השיר הזה מהו. להיות ידוע שכל המלאכים וברואים העליונים והתחתונים נבראו מאין ליש מבחי' הדבור העליון בבחי' צירופי האותיות האלקיים שנמשך מלמעלה בתמידות להחיותם. וכמ"ש (נחמי' ט, ו) ואתה מחיה את כלם ואתה א"ת דכ"ב אותיות הדבור העליון וה' מוצאות הפה הכוללם יחד כו'. וכמ"ש (תהלים לג, ו) בדבר ה' כו' וברוח פיו כל צבאם וכאשר צריכים לקבל אור ושפע האלקית מחדש בכל יום כמא' ובטובו מחדש בכל יום מע"ב אז בהכרח שיהיה בחי' העלאה ובטול במציאות בכל א' מיש לאין האלקי שיעלה לשרש ומקור חוצבו בכח האלקי המהווה אותו להכלל ולידבק שם ואז יחזור ויחודש אור ושפע האלקי להחיותו באור וחיות חדש מאין ליש. והיינו ענין השירה של כתות המלאכים העליונים שאו' בכל יום כאו"א לפי שרשו ומדרגתו במקור חוצבו כ"ה ענין השירה שלו בהשגה מיוחדת ובאוי"ר מצומצם רק לפי מדרגתו לבד. לפי שהשיר הזה הוא בחי' ההעלאה ובטול במציאות של כאו"א בשרשו וכל בחי' העלאה מתחתון לעליון א"א להיות כ"א ע"י בחי' הבטול במציאות של התחתון בבטול היש לאין בתכלית שזהו ע"י השיר דוקא. וגם הנשמות שעולים והולכים ממדרגה למדרגה עליונה יותר כמו מגעה"ת לגעה"ע צריכים לבוא תחלה לבחי' בטול במציאות ממהותם הראשון (כמו נהר די נור (דניאל ז, י) המפסיק שטובלים בו הנשמות). שזהו ג"כ ע"י השיר כמו כל הנשמה תהלל יה וקדושים בכל יום יהללוך סלה. וכה"ג וכמו שאו' משובח ומפואר בלשון חסידיו שהן הנשמות ועבדיו הן המלאכים כידוע: