יח, ד

(א) וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים כו'. ויש להבין מ"ש וייצר בשני יודי"ן דוקא. ומ"ש ה' אלקים ב' שמות הללו יחד שלא אמר כן בכל הברואים רק שם אלקים לבדו כמו ויאמר אלקים יהי אור יהי רקיע כו'. (רק בג"ע אמר ויטע ה' אלקים כו'. ובגמר מע"ב דכתי' ביום עשות ה' אלקים כו'). (אך במעשה האדם שאמר נעשה אדם הזכיר שם אלקים לבדו כמ"ש ביום הו' ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כו' וכן ויברא אלקים את האדם כו' וביצירה אמר וייצר ה' אלקים כו'. והלא אמר (ישעיה מג, ז) בראתיו יצרתיו אף עשיתיו וכמו שאו' בראת יצרת נפחת בי כו' ולמה נבדל בחי' היצירה דוקא להזכיר בו ב' שמות דהוי"ה אלקים וגם מ"ש בעשיה ובריאה בצלמו ולא אמר כן ביצירה כו'). אך הענין הוא בקצרה לפי ששרש בחי' אדם הוא בשם מ"ה במלוי אלפין דוקא כידוע (שהוא בחינת ז"א) ובאות האלף יש ב' יודי"ן. יו"ד העליון ע"ג הקו האמצעי שהוא יו"ד דחכ' ויו"ד תחת הקו שהוא בחי' ח"ת דבחי' המל' שכלולים יחד משום דנתב"ס וסב"ת דוקא (כמשי"ת) והן ב' שמות דה' אלקים כידוע ע"כ אמר וייצר בב' יודי"ן וב' שמות דה' אלקים כו'. ובבחי' יצירה דוקא שהוא בבחי' שם מ"ה דאדם כידוע:

(ב) ולהבין ביאור כ"ז הנה יש להקדים תחלה ענין א' נפלא מה שאנו רואים שנשתנ' בריאת האדם בגופו ונפשו משאר כל הברואים. דהנה ידוע שכל מע"ב הן בג' חלוקים דצומח וחי ומדבר. והנה ידוע שיש בכל מציאות חומר וצורה שנק' גוף ונפש ואנו רואים שכל הברואים דמע"ב בחלק הצומח וגם חלק החי יצאו גופם עם נפשם כאחד ממש דהיינו בבריאה אחת ממש וממאמר אחד האלקי וכמארז"ל (חולין ס, א) בצביונן נבראו ובקומתן ובדעתן כו'. שזהו בחי' החומר וצורה שלהן כא' נבראו כו'. כי הנה גם החומר והגוף של כל בריאה נברא ע"פ מאמר האלקי דוקא. כמ"ש והארץ היתה תהו כו' עד ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע כו'. ופרש"י תתמל' ותתכסה לבוש כו' שיצא חומר העשב מן הארץ להיות עשב מזריע זרע כו' ע"פ כח האלקי שבמאמר זה דתדשא הארץ דוקא עם בחי' הצורה הרוחניות שבו מכח הצומח שבארץ יחד יצאו. וכן עץ עושה פרי יצא חומרו וצורתו כא' מן הארץ. כמ"ש ותוצא הארץ דשא עשב כו'. ועץ עושה פרי למינו כו'. וכמ"ש (קהלת ג, כ) הכל היה מן העפר ולכך גם עכשיו אם בירך על פרי האילן בפה"א יצא (ברכות מ, א) דמארעא קא רבו משרשיו היונקים בארץ לפי שבתחלת הויית האילן הוא שיצא מן הארץ במע"ב כמו שהוא בצביונו ותוארו עכשיו ע"פ מא' זה דתדשא כו' שמלובש גם עכשיו בכח הארץ. אך שבמע"ב יצא עץ עושה פרי מן הארץ מעצמו ע"פ מא' זה כי דבר אלקינו יקום לעולם (שתוציא הארץ גם עכשיו כו').