תלז, ד

(וכסעודת דשבת דא היא סעודתא דע"י ממש בעוה"ב שהוא [שכר] התו"מ בפ"מ דוקא כידוע), ואם לא בחי' המשכות אלקות באו"י אחר העלאה דאו"ח בק"ש בכל יום לא הי' נמשך מעונג העצמי' דאור חדש בשבת מעין העוה"ב בשביל ימות החול שלאחריו כנ"ל וד"ל (וא"כ יובן מזה עכ"פ דק"ש ותפלה דכל יום הגם שנקרא פנימיות לחיצוניות הבירורים דכל יום שעולה מכל מה שעוסק כל יום באוי"ר במס"נ כו', אבל לגבי בחי' השבת נק' רק חיצוניות העולה ליכלל בקדש העליון דשבת בב' מדריגות הנ"ל דש"ת וש"ע שהוא ליל שבת ויום השבת, שזהו ענין ב' שבתות כהלכתן הנ"ל שע"ז אמר את שבתותי תשמרו כו' והוא שא' ו' ימים דוקא תעשה מלאכה באו"ח ואו"י בק"ש ואז וביום הז' כו' שבת שבתון כעוה"ב כנ"ל וד"ל).

והנה להבין כ"ז בתוס' ביאור יש להקדים ענין א' הידוע ומבואר במ"א ע"פ כי אל דעות הוי' כו' שיש ב' מיני דיעות בחי' ד"ע ובחי' ד"ת והוא כמו ענין הנ"ל בב' מיני רצון רצה"ע ורצה"ת כך יש ד"ע וד"ת, דברצה"ע יש בחי' ד"ע שהוא המביא לידי גלוי רצה"ע להיות נמשך ומתחבר למטה וד"ת זהו שמביא לרצה"ת להיות [נמשך] ומתחבר למעלה, כי הכלל הוא שהדעת הוא בחי' ההתקשרות¹⁸²⁹ בכל מקום שהוא, דהיינו בחי' כח המתקשר ומתחבר מעליון לתחתון ומדבר להיפוכו ובשכל וחכ' זהו שנקרא דעת נוטה¹⁸³⁰ שמטה השכל וממשיכו כלפי חסד או שנוטה לשכל לדין כו' (כמ"ש במ"א). וגם כאן כשהדעת הוא בבחינת הרצון שלמעלה מן השכל יש ג"כ בחינת דעת שהוא כח המטה וממשיך את הרצון לאופן כך וכך או לאופן אחר כמו שיהיה נמשך הרצון לחסד או שיטה הרצון לדין או לממוצע כו', ונמצא שהדעת הוא חיצוניות הרצון¹⁸³¹ אחר שמטהו להתפשט ולמשוך למטה כמו במדות לחסד או לדין. אבל מ"מ מאחר שיש בכח הדעת הזה להטות לרצון לדבר או להיפוכו כפי שיורה הדעת לבד, מוכרח לומר שיש שרש בדעת למעלה מן הרצון דוקא ע"כ יש בכחו להטותו לרצון שיומשך באופן כך ולא כך (כמו שהרצון להיותו למעלה מן השכל יטה לשכל לזכות או לחוב כפי הרצון רק שהטייה זו עפ"י הדעת שבשכל שנקרא ד"ת (כמשי"ת), ומבואר במ"א בביאור ענין זה (בפסוק ארדה נא¹⁸³² כו') שיש ב' מדריגות בבחינת הדעת הזה, א' כמו שהוא בבחי' הכת"ר שהוא הרצון כידוע שמטה לרצון לחו"ג כנ"ל, וגם זה בב' מדריגות א' ברצון שנמשך בחכ' שבכת"ר שנקרא טעם כמוס לרצון עכ"פ שבו מתחלק הרצון לחו"ג וממוצע כנ"ל והתחלקות זו באה ע"י הדעת דוקא שנק' ד"ע שבכת"ר שמטה¹⁸³³ הרצון בטעם כמוס לחסד און לדין (כמו שד"ת מטה השכל הגלוי להיות נוטה¹⁸³⁴ לזכות או לחוב), והב' גם למעלה מטעם כמוס לרצון והוא גם בבחינת עצמיות כח הרצון ממש (שנק' רצה"ע ממש