תלז, ב

יהיה לכם קדש שבת שבתון דוקא שזהו עליי' דרצה"ת ברצה"ע בבחי' או"ח לקדמותו בעצמו' א"ס שבבחי' מנוחה עצמי' שזהו שנקרא שבת שבתון, דכל השבתות נכללו בו כעוה"ב שנק' מנוחה גם לחה"ע כו' ([ו]לכך נק' יו"כ שבת שבתון להיותו מבחי' יובל הכללי¹⁸¹⁹ דעולם החירות¹⁸¹⁸ כו'). אך כ"ז הוא¹⁸²⁰ הוא בחינת עליות דרצה"ת לרצה"ע (כמ"ש וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד כו' שעלה התענוג מן המלאכה באו"ח לתחלת הרצון והחכ' שעלה ברצון עד עצמותו ממש ואז עולה בעלוי המדריגה יותר והוא בשביתה גם מעונג זה דטוב מאוד כו' וזהו ויכולו השמים¹⁸²⁰ כו' כמ"ש במ"א), ואמנם אחר שעולה רצה"ת לרצה"ע אזי נעשה בחי' כלי לאור להיות חיבור דרצה"ע ברצה"ת (והוא כמ"ש בפ' שמע והיו הדברים כו' בגלוי או"י דתו"מ למטה מפנימיות ועצמיות דא"ס שיבא בכלים דוקא כו' כנ"ל). וכך הוא בשבת במדריגה הב' דשבת עילאה ביום השבת שא' וקראת לשבת עונג שנמשך בחי' עונג דעצמות א"ס שלמעלה מן עונג שברצה"ע לרצה"ע ו[מ]רצה"ע לרצה"ת להתחבר בו מחדש להיות התחדשות האור ושפע מאין דחכמה שבכת"ר לחכ' ומחכמה למדות עד מחדו"מ כו' בשביל ו' ימי החול שלאחריו כידוע דיום השבת נק' ברכתא דכל ו' יומין¹⁸²¹ כמ"ש ויברך¹⁸²² כו', וזהו כמבואר למעלה בחיבור לאור דרצה"ע ברצה"ת אחר שעולה להיות בבחי' כלי לאור שמתחבר בו כאור הנאחז בפתילה וכה"ג וד"ל.

וז"ש אלמלי שמרו ישראל ב' שבתות כו' א' שבת תתאה דמע"ש שהילוך שלו הוא מלמטה למעלה בבחי' או"ח עד שעולה בחי' רצה"ת ברצה"ע שזהו בחי' עולת שבת כו' וזהו ויכולו השמים כו' ויכל אלקים¹⁸²³ כו' כנ"ל, ולאחר ההעלאה דאו"ח זה בליל שבת חוזר ויורד בחי' המשכה דאו"י דכל העלאה גורם המשכה¹⁸²⁴ לפ"ע כידוע, וזהו המשכת רצה"ע שכבר עלה בעצמות וממקום שעלה דוקא משם הוא חוזר ויורד למטה כמו השביתה שהיא מגעת לעצמות ממש משם יחזור ויאיר. אך הארה זו ה"ז מעונג העצמות דמנוחה העצמיות דעוה"ב כנ"ל, והוא בחי' עונג הנעלם שבהעלם העצמיות דא"ס שלמעלה מכל עונג שברצון כו' כנ"ל שזהו העוה"ב וז"ש שמיד היו נגאלין וד"ל (והוא יום שכולו שבת שמאיר בכל שבת אחר העליה דיום השבת עצמו כמ"ש מזמור שיר ליום השבת¹⁸²⁵ כו' כידוע וכמ"ש וקראת לשבת עונג העליון לקדוש הוי' כו' שמעונג¹⁸²⁶ הנעלם הוא עצמו שבא בעונג מורגש בעוה"ב¹⁸²⁷ כנ"ל).