תלז, א

העליון¹⁸⁰⁸ שהוא אי"ן לי"ש דבינה גם הוא עולה¹⁸⁰⁹ למקורו בבחי' אי"ן דכת"ר שהחכמה מאין זה תמצא כנ"ל. והוא קודם¹⁸¹⁰ שיומשך אור החכמה מאין והעלם דרצון לפי שגם בחי' אור הכת"ר שהוא הרצון עולה מהתלבשות והתפשטות שלו בחכמה ומדות למקורו בבחינת רצה"ע שהוא בחינת רצה"פ כמו שהוא טרם שעלה ברצונו לברוא או להאציל כו' שהיה הוא ושמו בלבד (וכמ"ש בזוהר בריש הורמנא¹⁸¹¹ כו' גליף גליפו בטה"ע כו' שזהו מה ששיער בעצמו בכח העלם העצמות מה שעתיד להיות ממנו בגלוי הרצון והחכ' לבנין העולמות כידוע), ובחי' העלם דעצמות הרצה"פ כמו שהוא כלול במהו"ע א"ס והחכמה ומדות שבו נק' פנימיות ועצמיות שלמעלה מהיות מקור למקור לכל ההשתל' דאבי"ע שמקבלים מבחי' רצה"ת לבד הנ"ל שאינו רק הרצון שנעשה מורכב בחו"ב ומדות כמו רצון הנולד ומתחדש בשכל כנ"ל. וזהו בחי' עליות העולמות בכלות ימי המעשה בליל שבת¹⁸¹² דהיינו לפי שכל ההתלבשות דרצה"ת בחכ' ומדות דאצי' עד מוד"מ בבי"ע נסתלק וחוזר (בחי' הפנימיות¹⁸¹³ שבהן ולא גם החיצונות, שא"כ היה העולם חוזר למקורו כמ"ש במ"א והרי כל מע"ב חיים וקיימים גם בשבת מי"מ¹⁸¹⁴ כו') למקורא דכולא¹⁸¹⁵ באו"ח מתחתון לעליון בעליות דמלאכים דעשיה ביצירה ויצירה בבריאה ובריאה באצי' כו' עד בחי' נייחא דנר"ן דאצי' בכתר עליון שהוא הרצון הקדום שבקדמין ברא עולה גם הוא במנוחה ושביתה מהתפשטותו למטה ברצה"ת הנ"ל, והיינו בעצמות א"ס ממש בבחי' מנוחה לחה"ע שזהו שנקרא עולת שבת בשבתו שגם בחינת שבת עילאה דכתר וחכ' עולה בשבתו שנק' מנוחה עצמיות מנוחה שלימה¹⁸¹⁶ שלא מן המלאכה כלל והוא יום שכולו שבת דעוה"ב שמאיר בכל שבת¹⁸¹⁷ כידוע. וא"כ יובן מזה דעליי' רצה"ת ברצה"ע [ורצה"ע] גם הוא בעצמות בעל הרצון בשבת זהו כמו באדם למטה בעליי' דאו"ח דרצה"ת שמורכב בחכ' והשגה בפנימיות יח"ע דפנימי' הכת"ר וחכמה בעצמות א"ס בק"ש בה' אחד ממש למעלה מן הטעם והשגה לגמרי רק במהו"ע ית' שזהו בבחי' התקשרות עצמיות דיחידה שממנו מקור כל רצון הנולד ונתפעל כו' בעצמות דיחיד העליון שלמעלה מכל רצון בהעלם [ו]גילוי כו', ולכך ענין יח"ע דנש"י בק"ש הוא ענין א' עם השבת שזהו רק בבחי' יחוד ועלי' באו"ח בעצמות ממש וד"ל.

וז"ש כאן ו' ימי"ם תעשה מלאכה בירידה והתלבשות דרצה"ת בחכ' ומדות דמע"ב באבי"ע בכלל וביום הז'