תלו, ג

מלמטלמ"ע בבחי' או"ח שלא יכ[י]ל הכלי לאה"ר אם מצד תוקף וכח דאה"ר בבחי' התקשרות העצמיות דיחידה שבהעלם בהם כנ"ל או מצד שיצר לנפש מן המנגד שיעורר לבחי' התקשרות העצמיות כפרעה הקריב כו', אז נעשה רצה"ת הזה בחי' כלי ממש לאור הפשוט ועצמי דרצה"ע הנ"ל שיאיר בו ויתחבר בו כא' ממש כי גם בחי' רצה"ת הזה שהיה בהגבלה בשכל ומדות נעשה בלתי מוגבל בביטול היש לאין בפו"מ (שגדול כחו יותר מבחי'¹⁷⁹⁰ העצמיות דגם שאין כל חדש בזה מאחר שבא מבחי' התקשרות העצמי' כו', מ"מ בהגלות כח העצמיות דיחידה בפ"מ גם בנה"ט בלב בשר כנ"ל כמו בנסיונות וצרות אז יגדל בחי' הכלי הזה יותר להיות שורה בזה ממקור הראשון דעצמות דיחידה שהוא פנימיות ועצמיות אלקות שלמעלה גם מן הרצון הנק' כ"ע¹⁷⁹¹ כנ"ל וד"ל). וזהו ואהבת ב"פ אור או"י ואו"ח דבכללות שניהם יחד שבא מכח העצמות דיחידה זהו שלימות דאה"ר העצמיות שבאה ממילא, וזהו ואהבת לשון צווי¹⁷⁹² שהוא על מס"נ בפועל כמ"ש ר"ע מתי כו' ואקיימנ[ה] כנ"ל וגם ואהבת ממילא¹⁷⁹³ מצד הכח העצמיות דיחידה שנק' כח קדישא כמו [ה]עונה איש"ר בכל כח"ו¹⁷⁹⁴ כו' וכמו כשל בעוני כוחי¹⁷⁹⁵ כמ"ש בזוהר, וכידוע דכח העצמי הזה נמשך בנשמה בעטיפת הטלית דוקא בבחי' מקיף בהעלם כמ"ש חדשים לבקרים רב"ה אמונת"ך כידוע ובמס"נ בק"ש באה לגלוי בב' מדריגות באו"י ואו"ח כנ"ל וד"ל.

ובכ"ז יובן הדוגמא למעלה בענין השבת במה שנק' שבת שבתון דוקא כנ"ל, דהנה אמרז"ל אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות כהלכתן¹⁷⁹⁶ מיד היו נגאלין כו' וידוע דענין ב' שבתות הללו היינו שבת תתאה דמעלי שבתא ושבת עילאה דיומא שזהו ב' שבתות כהלכתן, בליל שבת זהו העלאה בבחינת או"ח בהילוך מלמטלמ"ע מכל ו' ימי החול ושבת עילאה ביום השבת זהו בחי' ההמשכה דאו"י כמ"ש וקראת לשבת עונג כו'. והענין הוא כידוע דו' ימי המעשה העליונים שהן ו' ימ"ב ששרשן הוא במדות דאצילות שהן מקוריים לוא"ש דהוי עלמא מאין ליש בזמן ומקום בג' עולמות דבי"ע ברוחניות וגשמיות הכל הוא נמשך רק מאור הרצון המורכב ומלובש בחו"ב דאצילות, והיינו מא' דבראשית בחוכמתא וגם בקדמין¹⁷⁹⁷ שהוא ברצון הקדום שא' והי' העולם בכלל כמ"ש כי אמרתי עולם כו' כידוע וכמ"ש בזוהר דבראשית זהו בחינת אור אבא דא[מר] לאימ[א]¹⁷⁹⁸ שזהו אלקי' עילאה¹⁷⁹⁹ כו', וידוע דגם החכמה מאי"ן תמצא שהוא מאי"ן דכת"ר¹⁸⁰⁰ שהוא הרצון (בחי' מזל ונוצ"ר כו' אותיות צינו"ר¹⁸⁰¹ ורצו"ן¹⁸⁰² כידוע), כמו שבאדם התחתון נמצא